פניני באר בשדה פרשת אחרי – שבת מברכים חודש אייר ה'תשע"ט

'הגיגים' ו'הרהורים'

בפרשת אחרי

על פי הכללים והתכנים של 'הסוד הגלוי'

גלגלה ההשגחה הפרטית ובשנה זו, שנת ה'תשע"ט, עקב היותה שנה מעוברת, קוראים את פסוקי פרשת השבוע כמה וכמה פעמים הן בתפלת המנחה של ימי השבתות והן בימי שני וחמישי של ימי החול, הן בערבי ימי חג הפסח, ואנשי ארץ ישראל יקראו אותה בשלמותה בשבת שמיד אחרי יום טוב שביעי של פסח, ואנשי חוץ לארץ יקראו אותה בשלמותה בשבת זו שלפנינו – שבוע ימים אחרי חג הפסח (אנשי ארץ ישראל קוראים אותה 5 פעמים… ואנשי חוץ לארץ קוראים וחוזרים את הפרשה 8 פעמים)

הדבר בוודאי מצריך אותנו להתבונן ביתר עמקות בפסוקי הפרשה לפי האורות של הימים המסוגלים שנכנסו זה עתה בתוכנו… ימי ערבי פסחים וימי חג הפסח… והמשך הימים הנפלאים 'ימי ספירת העומר'…

וכבר אמרו בשם צדיקים שאם ביום הכיפורים הכהן הגדול הוא זה שנכנס בבגדי לבן בקודש הקדשים לכפר על כלל כל העוונות שלו ושל כל אנשי בתו ושל כל אחיו הכהנים ושל כל עדת בית ישראל, הרי שבלילה קדוש זה, ליל הסדר, כל יהודי ויהודי מתלבש בקיטל הלבן ועלה לדרגת הכהן הגדול בהיכנסו לקודש הקדשים… והעת רצון גדול הוא עד למאוד מאוד… לפעול דבר ישועה ורחמים בעדו ובעד כל ביתו ובעד כל עדת בני ישראל…

זכרו זאת!!! ותשימו על לב!!! להמשיך לקחת אתנו לכל ימות השנה את האורות הגדולים שזכינו ונכנסו בנו זה עתה… וממשיכים להיכנס בתוכנו באמצעות קיום מצוות 'ספירת העומר'…

*  * *

חלק גדול של החלק הראשון של פרשיות השבוע – פרשת אחרי מות – סובבים הולכים על עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים בכדי לכפר כל העוונות החטאים והפשעים של כל כלל ישראל, יחד ובשילוב עבודת ה'עינוי' וה'צום' ה'תשובה' וה'וידוי' של כל בני ישראל ביום המקודש יום צום הכיפורים. ולפי הכלל שיש לנו ש'הקריאה מעוררת את הזמן' – הרי לנו שהימים הקדושים והטהורים והמסוגלים הללו, שזכינו לקיים בהם את כל המצוות והמנהגים הטובים, ימי ערבי פסחים והשבת הגדול והקודש שהיה גם יום טוב חג הפסח, והימים שבאו לאחריו ימי חול המועד פסח, ויום טוב שביעי של פסח והשבת הקרובה והסמוכה ליום טוב שביעי של פסח, – הרי לנו שהקריאה הגדולה הזאת של עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים ממשיכה ללוות עד לשבת זו את כל יושבי חוץ לארץ, והכול בכדי לזכות להמשיך על עצמנו אור קדושת ה'מחילה' וה'סליחה' וה'כפרה' של 'יום צום הקדוש' 'יום הכיפורים'…

והנה, מצד אחד, הרי כל ההרגשה האופפת את כל אחד ואחד ביום הקדוש יום הכיפורים היא בוודאי הרגשה גדולה של רעדה גדולה ולב נשבר ונדכא בכדי לפעול כראוי את בקשת הסליחה מחילה וכפרה… ומצד שני, הרי בוודאי ש'מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד'… וצריך 'תמיד' להיות בתוך מצב של 'אמונה' ו'ביטחון' ו'חשיבה חיובית', ובמיוחד כעת, שאנו לאחר הימים המסוגלים והנפלאים שנכנסו בתוכנו, ימי ערבי פסחים וימי חג הפסח חג החירות… יחד עם ימי ספירת העומר שלפנינו… איך, על פי כללי ותכני 'הסוד הגלוי', משלבים בתוכנו את תחושת ה'לב נשבר', שצריכים להרגיש, לכאורה, בשעת בקשת ה'סליחה' ו'מחילה' ב'יום הכיפורים' יחד עם תחושות ההרגשות של 'החשיבה החיובית'?

וההסבר בכך היא: שכל כוחה של ה'חשיבה החיובית' הבנויה ומושתתת אך ורק על סמך ה'אמונה' ה'ביטחון' וה'הישענות' וה'סמיכה' על 'רחמי' ו'חסדי' השם יתברך, היא מצד אחד כל כולה בלולה ומעורבבת יחד עם אותה נקודת הרגשת 'אמת' של ההכרה בחסרון שלי, ההכרה הברורה בריחוק שלי, אבל יחד עם זאת הרי שכל כולה של ההכרה הזאת נובע אך ורק מתוך תחושת פלא של אהבת אמת אהבת עולם שהבורא ברוך הוא אוהב אותי באהבה נצחית באהבה אין סופית!

כי בתוך אותה הכרה ברורה שאני יודע ומכיר את חסרוני וריחוקי, מסתתרת לה גם תחושת אמת, שאותו רצון טמיר ואלוקי, מרוב אהבתו אלי, הוא עומד ומצפה לראות אותי, מצד אחד, איך שאני מודה על האמת ועומד מולו עם הכרה ברורה שאכן עשיתי את ה'לא כהוגן' כלפיו! אבל בו בעת יודע הנני שהוא רחמן מלא רחמים וחסדן מלא חסדים! והוא מצפה ומחכה ממתין לראות אותי כבר שב אליו בכל לב ונפש!

לצורך כך, אותו מלך רחמן ואהוב, קבע לי מראש, יום בשנה, ליום סליחה וכפרה, ו'עיצומו של יום מכפר'! בו הוא כביכול מבקש ממני:

הנני רוצה לראות אותך ביום זה שגם אתה מביא את עצמך להכרה והבנה שבעצם הנך מורכב תמיד מ-2 זהויות , יש בך נומבר 1, הוא החלק האמתי והזך שבך, ויש בך גם את הנומבר 2, הוא החלק השקרי שבך, אני יודע שבכל ימות השנה הנומבר 2 שלך מנסה להשתלט עליך, לגמרי, אבל ביום זה, יום שקבעתי מראש לעשות בו אוורול… ולחזור בו לראשוניות… ליסוד, להתחלה, הנני רוצה לראות איך שגם אתה מכיר שהנומבר 1 שלך הוא האמתי שלך, והנומבר 2 הוא הכוזב שבתוכך! לצורך כך בקשה לי אליך:

הנני רוצה לראות אותך ביום זה מתנתק מכל סוגי ההרגלים הרעים והשליליים שבך, 'של נא נעליך מעל רגליך'! תשיל ותפשיט את עצמך ביום זה מכל ה'הרגלים' הלא טובים שבך, אל נא 'תנעול' אותם! 'של נא את הנעליים שלך'! של נא את ה'מנעול' ממך, מאותם ההרגלים שבתוכך!

אל נא תאכל ותשתה כפי שאתה רגיל!

אל נא תהיה להוט אחרי 'תאוות נשים' כפי שאתה רגיל, גם מאשתך הקרובה אליך ביותר!

אל נא תפטם את הגוף שלך לא ב'אלכהול' וגם לא בכל סוגי ומיני 'הרחות'… ובכל מיני 'סיכות' של שמן, סמי המרפא, המקילים לך את המצפון ואת ההרגשה, כפי שאתה רגיל לעשות ולברוח אליהם בכל ימות השנה!

עמוד מולי, ככה, ערום, ערום מכל הרגליך, עמוד מולי 24 שעות של הלילה והיום רק אני ואתה!

ענה נא את נפשך! ענה נא את רצונותיך! ותעמוד מולי, כן רק מולי, בלי שום קשר עם אף אחד אחר! לא פנים בפנים, 'פייס ביי פייס', עם אף אחר חוץ ממני… וגם לא באמצעות ה'פייסבוק' ה'טוויטר' ה'וואטסאפ' ה'אינסטרגרם'!… (שבאמצעותם יש כמובן גם הרבה סכנות עצומות גם בכל ימות השנה..) רק תתייחד אלי! תן לי יום אחד בשנה, 'ימים יוצרו ולו אחד בהם' – נתתי לך ואני ממשיך לתת לך 364 ימים בשנה, ותן לי אתה יום 1 בשנה!

ביום זה תתחבר לכוח הפנימי העצום שיש בתוכך, שהוא המספר 1 שלך, שהוא בעצם הכוח הרוחני ביותר שנפחתי בתוכך! תתחבר בעוצמה בכל 5 התפלות של יום זה – ערבית שחרית מוסף מנחה נעילה – לכל אותם ה-5 חלקים שבו מורכבת הנומבר 1 שלך – נפש רוח נשמה חיה יחידה!

אני מבטיח לך להכריז לפניך את הפסוק: כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם לפני הוי"ה תטהר"ו = כת"ר.. (כמספרם השווה).

אני מבטיח לך, כשתעשה כך, שאתה תצליח בכך להאיר עליך את האור של הכת"ר העליון, שהוא מקור כל הווייתך, ומשם יתגלה אליך איך שאני באמת אוהב אותך 'אהבת אמת' 'אהבה נצחית' 'אהבת עולם'!

גמר חתימה טובה!

*  *  *

ובמיוחד  כעת, כאשר קראנו את פסוקי פרשת יום הכיפורים שוב ושוב באותם הימים הנפלאים והמסוגלים של ימי חג החירות חג הפסח, ימי היציאה מארץ מצרים ומבית עבדים, וימי קיום מצוות 'ספירת העומר'… בוודאי ובוודאי שביחד עם הרגשת הלב נשבר והחרטה והתשובה שבוקעים מתוך פסוקי פרשת העבודה של יום הכיפורים, צריכה לאפוף אותנו בכל עת גם תחושת החיבה והקרבה לפני אבינו מלכנו צורנו וגואלנו, ולהיות שמחים ומאושרים מתוך קיום כל המצוות והמנהגים הטובים הנוהגים בימים קדושים הלוו, להביאנו באמצעותם לכפרת העוונות, ולטהר אותנו מכל טומאתנו, ולזכך אותנו מכל הדמים הרעים שבקרבנו, להפוך אותם מאדמומיות ללובן העליון, וכידוע בספרי קודש בכל העניין של 'ואעבור עלייך ואראך מתבוססת בדמייך ואומר לך בדמייך חיי'… שזה בסוד 'דם הנידה' שבטומאת גלות מצרים, ובסוד הטהרה ו'ימי הליבון' של ימי יציאת מצרים וימי 'ספירת העומר', עד יום חג השבועות שבו כלה נכנסת לחופה ונטהרת לבעלה בסוד 'דם נעכר ונעשה חלב'…

*  *  *

החלק האחרון של הפרשה, בו קוראים את האזהרות הסייגים והריחוק מכל ענייני העריות, גם את זה נוהגים לקרות בתפלת המנחה של יום צום הכיפורים.

והדבר אומר דרשני?!…

וכבר אמרו חכמי אמת שגם ביום קדוש ונפלא זה, יום שעליו אמרו חכמים 'שאין יצר הרע שולט בו ביום', עם כל זאת היות שבנות ישראל נוהגות ללבוש ביום זה בגדים לבנים, לאות כפרת העוונות 'אם יהיו חטאותיכם כשני כשלג ילבינו', בסוד 'לשון של זהורית המתהפך להיות ללבן ברגע שהיו משליכים את השעיר המשתלח', שזה אחד הסיבות למנהג ישראל ללכת בלבוש 'הקיטל הלבן' ביום הכיפורים, הרי שמציאות זאת, של לבישת בגדי לבן של בנות ישראל, יכול לגרום הרהורי עבירה לבני ישראל, מרוב יפיין של בנות ישראל…

ובכדי לא להיכשל באיסור גילוי עריות, במחשבה דיבור ומעשה, תיקנו בעלות המנחה של יום הקדוש הזה לקרוא בפרשת העריות…

ובוודאי ובוודאי, שעל אחת כמה וכמה צריכים אנחנו רחמי שמיים להיות זהירים ונזהרים מכל טומאה ורבב בימי חג הפסח וימי חול המועד פסח, ובהמשך כל השבע שבועות של ימי 'ספירת העומר'… כאשר יוצאים וחוגגים ברחובות העיר, בכל מדינה ומדינה, שבוודאי צריכים ביחד עם השמחה הגדולה וביחד עם תחושת והרגשת החירות הנפלא להיות גם זהירים מאותו טומאת היצר הבוער כתנור ורוצה, חלילה, לגרום לכישלונות…

גיוואלד! מה נורא הדבר הזה! 'אין אפוטרפוס לעריות'…

וכבר מילתי אמורה כמה פעמים, מתוך ציטוט הדברים המופיעים כמה פעמים בספר 'הסוד הגלוי', ומרוב חביבות הדברים ומרוב הכרחם, אכפול ואשלש שוב:

עָלֶיךָ לְהִתְחַבֵּר וְלִהְיוֹת דָּבוּק לְחַכְמֵי הָאֱמֶת וְאַנְשֵׁי הַסְּגֻלָּה, שֶׁמַּחֲשַׁבְתָּם תָּמִיד דְּבוּקָה בֶּאֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן וּתְלוּת מֻחְלֶטֶת בְּבוֹרֵא וּמַנְהִיג הַיְקוּם.

ונוֹסָף עַל כָּךְ, עַל פִּי כְּלָלֵי תּוֹרַת הַקַּבָּלָה וְהַנִּסְתָּר, מֻטָּל עָלֶיךָ גַּם הַתַּפְקִיד לִרְכֹּשׁ לְךָ כֵּלִים וּמְיֻמָּנוּת שֶׁיָּבִיאוּ אוֹתְךָ לְמַצָּב שֶׁבּוֹ תִּהְיֶה מְסֻגָּל לְהַגִּיעַ לְרִסּוּן עַצְמִי בְּכָל הַנּוֹגֵעַ לְעִנְיְנֵי תַּאֲווֹת הַיֵּצֶר הָאָפֵל שֶׁבְּקִרְבֵּנוּ.

כִּי כְּכָל שֶׁתַּתְמִיד לְהִתְהַלֵּךְ בֵּין אַנְשֵׁי אֱמוּנָה, וּכְכָל שֶׁתַּתְמִיד לִהְיוֹת מְחֻבָּר לְחַכְמֵי אֱמֶת הַחַיִּים אֶת חַיֵּיהֶם אַךְ וְרַק מִתּוֹךְ דְּבֵקוּת שֶׁל אֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן וּתְלוּת מֻחְלֶטֶת בְּבוֹרֵא וּמַנְהִיג הַיְקוּם, כָּךְ תִּזְכֶּה שֶׁיִּכָּנְסוּ דִּבְרֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים בְּלִבְּךָ וּבְמֹחֲךָ – וְאָז תַּצְלִיחַ בְּכָל דְּרָכֶיךָ וְתִזְכֶּה שֶׁחַיֶּיךָ יִהְיוּ חַיִּים שְׂמֵחִים, דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים בְּכָל הָעִנְיָנִים, הָרוּחָנִיִּים וְהַגַּשְׁמִיִּים כְּאֶחָד.

וכְּדֵי לִהְיוֹת חָזָק וְאֵיתָן לַעֲרֹךְ תָּמִיד בְּתוֹךְ עַצְמְךָ אֶת הַשִּׁנּוּיִים הַדְּרַסְטִיִּים הַלָּלוּ – מִצַּד אֶחָד: קַבָּלַת הַנְהָגָתוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא וּמַנְהִיג הַיְקוּם מִתּוֹךְ הַכְנָעָה, וַאֲפִלּוּ מִתּוֹךְ רֶגֶשׁ שֶׁל אַהֲבָה. וּמִצַּד שֵׁנִי: לְהָבִיא אֶת עַצְמְךָ מִיָּד לְהַרְגָּשַׁת שִׁכְחַת כָּל צַעַר – תִּצְטָרֵךְ, בֵּין הַיֶּתֶר, לְהִתְחַבֵּר עִם אַנְשֵׁי אֱמוּנָה הַמַּאֲמִינִים בְּכָל נַפְשָׁם בְּבוֹרֵא וּמַנְהִיג הַיְקוּם, שֶׁהוּא הֶאֱצִיל וּבָרָא וְיָצַר וְעָשָׂה אֶת כְּלָל כָּל הַיְקוּם כֻּלּוֹ, וְהוּא גַּם מַמְשִׁיךְ בְּכָל עֵת לְהַשְׁגִּיחַ בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית מְדֻקְדֶּקֶת עַל כְּלָל כָּל פְּרָטֵי הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ, וְהוּא הָאֵ-ל, הָאֶחָד, הַיָּחִיד וְהַמְיֻחָד שֶׁהִתְגַּלָּה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמַעֲמַד הַר סִינַי, וְשָׁם גִּלָּה אֶת רְצוֹנוֹ כַּאֲשֶׁר נָתַן אֶת תַּרְיַ"ג הַמִּצְוֹת כְּדֵי שֶׁבְּאֶמְצָעוּת קִיּוּמָן נוּכַל תָּמִיד לְדַבֵּק אֶת עַצְמֵנוּ אֵלָיו בֶּאֱמוּנָה זַכָּה וּבְרוּרָה. וכְּמוֹ כֵן, עָלֶיךָ לִהְיוֹת מְחֻבָּר תָּמִיד עִם חַכְמֵי אֱמֶת וְאַנְשֵׁי סְגֻלָּה הַמַּאֲמִינִים בְּכָל לִבָּם וּבוֹטְחִים וְתוֹלִים עַצְמָם תָּמִיד בִּתְלוּת מֻחְלֶטֶת בְּרַחֲמֵי הַבּוֹרֵא וּמַנְהִיג הַיְקוּם, וְכֵן לִרְכֹּשׁ לְעַצְמְךָ כֵּלִים וּמְיֻמָּנֻיּוֹת שֶׁיְּבִיאוּךָ לִיכֹלֶת רִסּוּן עַצְמִי בְּכָל הַנּוֹגֵעַ לְעִנְיְנֵי תַּאֲווֹת הַיֵּצֶר הָאָפֵל שֶׁבְּקִרְבְּךָ.

כָּל זֶה יַעֲזֹר לְךָ לְעוֹרֵר גַּם בְּךָ אֶת הַכֹּחַ הֶעָצוּם הַטָּמוּן בְּתוֹךְ מֹחֲךָ וְלִבְּךָ, כְּדֵי לְעוֹרֵר אֶת מַחְשְׁבוֹתֶיךָ וְרִגְשׁוֹתֶיךָ, שֶׁגַּם הֵם יַתְמִידוּ בִּקְבִיעוּת לַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת חִיּוּבִיּוֹת וּלְהַרְגִּישׁ הַרְגָּשׁוֹת חִיּוּבִיּוֹת – מִתּוֹךְ אֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן וּתְלוּת מֻחְלֶטֶת בְּרַחֲמֵי הַבּוֹרֵא וּמַנְהִיג הַיְקוּם.

כתיבת תגובה