ערב שבת פרשת שופטים – ג' אלול ה'תשע"ג
לעילוי נשמת אבי מורי הכ"מ
ר' חיים יהודה לייב בן ר' נחום יצחק שמעון
ז"ל פראנק
שהיום מלאו לו יא' חדשים מיום פטירתו
פנינים מתוך 'באר בשדה'
על פרקי אבות פרק א' מחזור
ד'
לקראת שבת פרשת שופטים
השבת הקרובה היא השבת הראשונה
בתוך חודש אלול… חודש הרחמים והרצון…
ימים אלו הם מאותם ארבעים ימי
רצון… שכבר נסללה בהם הארת הרצון מזמן שעלה משה לרקיע, בארבעים הימים
האחרונים, מראש חודש אלול עד יום הכיפורים… שאז הוכרזה הכרוז בשמים ממעל: 'סלחתי
כדברך'!… וחזר משה עם הלוחות השניות…
ובכך נסללה הדרך לדורות עולם,
שבאותם ארבעים הימים נפתחים בכל שנה ושנה בגנזי מרומים שערי הרחמים… שערי
רצון… שערי י"ג מידות של רחמים.. וכל אחד ואחת מבני ובנות ישראל, יכול
בימים אלו לקשר נפשו לאותו הארת הרצון… ל'אני תפילתי לך ד' עת רצון'… ולחזור
בתשובה שלמה אל אביו שבשבים… באופן שיוכרז גם עליו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת: 'סלחתי
כדבריך'!… ובכך יזכה לקבל עליו שוב מחדש עול מלכות שמים ועול תורה בקבלתו את
הלוחות השניים…
לקראת שבת זו, אנו נתמקד בפירוש
משנה י"ז של הפרק הראשון:
* * *
שמעון בנו אומר…
כפי המתבאר מדברי רוב מפרשי המשנה,
הרי ששמעון זה, הוא בנו של ר' גמליאל הזקן הנזכר במשנה שלפניו. והוא
ר' שמעון בן גמליאל הראשון בשושלת בית הנשיאות של משפחת הלל הזקן… הוא גם
היה סבו של ר' שמעון בן גמליאל השני, המוזכר במשנה האחרונה של פרק א', שהיה
אביו של ר' יהודה הנשיא המוזכר בתחילת פרק ב'.
בטעם הדבר למה נזכר שמו רק בשם שמעון
בנו ולא אמרו עליו רבן שמעון בן גמליאל כפי שאמרו על הנשיאים האחרים?
מתבאר בדברי המפרשים, שכנראה אמר מאמר זה כשעדיין לא הגיע לדרגת 'רבן'… (על אף שמטעם דיוק זה, יש
כאלה שמפרשים ששמעון בנו סובב הולך על בנו של הלל הזקן… שהיה השמעון הראשון בשושלת הנשיאות, ולא הוזכר שמו כמעט בכל הש"ס והמדרשים… ומכאן גם מובן דבריו ש'לא מצאתי לגוף
טוב משתיקה'… כי היה שתקן בטבעו ומהותו…).
המפרשים מדייקים, ששמעון זה, שהוא,
כאמור, רבן שמען בן גמליאל הזקן, הוא ר' שמעון הנהרג יחד עם ר' ישמעאל כהן
גדול… שכפי המסופר (באבות דר' נתן), הוא ור' ישמעאל חברים וידידים היו… וכאשר נגזרה
הגזרה, התחנן כל אחד מהם לפני המוציא להריגה, שיהרגהו ראשון… בכדי שלא יראה במות
חברו… כאשר כל אחד טוען להריגת הבכורה… על שהוא כהן בן כהן או נשיא בן נשיא…
והפילו גורלות… ונפל הגורל על ר' שמעון בן גמליאל… והתיזו את ראשו בחרב… וקם
ר' ישמעאל ולקח את ראשו של ר' שמעון בן גמליאל בתוך חיקו… וצעק ובכה: פה
קדוש… פה נאמן… פה שמוציא סנדלפונים טובים ואבנים
טובות ומרגלית… מי הטמינך בעפר… מי מילא לשונך בעפר
ואפר…
אוי! כמה נאה ויפה ללמוד בשבת
זו, השבת הראשונה של ימי הרחמים והרצון… מאמרו של אותו צדיק וקדוש… מעשרת
הרוגי מלכות… שכבר דיברנו על כך בשבתות הקודמים, שרבנו האר"י הקדוש
גילה בקודש, שאין לנו שום זכות קיום בגלות רק בכוח אותם הקדושים והטהורים שנהרגו
על קידוש השם… ולכן מזכירים את זכותם כל יום בתפלת שחרית כאשר מתפללים בתחילת
התפלה בפסוקי הודו: 'אל נקמות ד' אל נקמות הופיע'…
ויהי רצון שנזכה גם בשבת זו, השבת
הראשונה של ימי הרחמים והרצון, לעורר זכותו הגדול של ר' שמעון הנהרג, באופן
שנזכה בזכותו להתעורר לשוב בתשובה שלמה לאבינו שבשמים…
* * *
כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי טוב לגוף
משתיקה…
וכפירוש הרע"ב:
להיות שומע חרפתו ושותק… להיות מן הנעלבין ואינם עולבין…
לשונו של ר' שמעון נפלא היא: כל
ימי גדלתי בין החכמים… כאומר: אני מדבר אליכם מתוך הרבה ניסיון… מתוך
הרבה שימוש חכמים… כל ימי הרי גדלתי בין החכמים, וראיתי והתבוננתי עליהם,
והגעתי לכלל הבנה, 'שלא מצאתי לגוף טוב משתיקה'…
גם כאן לשונו של ר' שמעון נפלא
היא: 'לא מצאתי טוב לגוף'… לא רק לענייני רוח… לא רק לטובת הנשמה… לא
רק בשביל חיי הנצח… אלא גם בשביל הגוף… כן, גם בשביל חיי עולם הזה… גם
בשביל הגשמיות אני אומר לכם שלא מצאתי לגוף טוב משתיקה…
ודאי שבמובן הרוחני הרי נאמר עליו:
עליו הכתוב אומר 'ואוהביו כצאת השמש בגבורתו'… 'כי סוף הכבוד לבוא'…
ועוד בגדול… 'כצאת השמש'… גם מתוך חושך הלילה השמש פורצת כל גבול
בגבורה עצומה… כך מבטיח הכתוב לכל מי ששומע חרפתו ושותק… שמקבל כוחות רוחניים
עילאיים 'כצאת השמש בגבורתו'…
ולא עוד, אלא שגם בגשמיות… לטובת
גופו הגשמי… גם בזה ירוויח רווח עצום ברגע שהוא מרגיל עצמו לא לענות למחרפיו דבר…
כי כל שונאיו יפלו… וירצו שוב
להיות אתו… ואדרבה, בזה שהוא היה השותק על ביזיונו, הרי כעת, כאשר יעבור זעם…
כאשר נרגעו קצת הרוחות… כולם מתביישים מפניו… כולם מרגישים קטנים לעומתו…
כולם רוצים להיות מחוברים עמו… קרן כבודו עולה למעלה… הוא מאיר כשמש מתוך
הלילה… כי הוא הרי שתק לכולם בעת אשר כולם ביזוהו וחירפוהו… ולכן כעת כולם
מתביישים מפניו…
וכל זה נאמר הן על מחלוקת כלליות,
והן בכל מיני מחלוקת פרטיות… בעת שעובר לפעמים על האדם כל מיני סוגי מריבות
בינו לבין אשתו… בינו לבין הוריו… ובינו לבין צאצאיו… או בינו לבין שכיניו,
שותפיו… בכל מיני אופנים… וכאשר
ישמע לקול עצת ר' שמעון בן גמליאל, ויחדד לעצמו 'ולא מצאתי לגוף טוב אלא
שתיקה'… כי אז, הוא יראה, בסופו של יום, שרווחיו על ידי השתיקה הם עצומים
בגוף ובנפש…
* * *
ועוד מוסיף ר' שמעון בן גמליאל: ולא
המדרש הוא העיקר אלא המעשה…
המפרשים כבר מתחבטים בכך, כי
לכאורה הרי הדבר הזה שנוי במחלוקת: מה עדיף? תלמוד עדיף או מעשה עדיף? ולמסקנא, לפי רוב השיטות, הרי 'תלמוד עדיף'… כי 'התלמוד
מביאו לידי מעשה'…
וההסבר בכך: כי ר' שמעון בן
גמליאל, איננו מדבר כלפי הלומד לעצמו לדעת המעשה אשר יעשה… אלא הוא מדבר לגבי
המלמד לאחרים… לדרוש לאחרים… כי אז אומרים לו: אם אין אתה בעצמך עוסק ב'למעשה'
הרי כדי בזיון וקצף… כי אתה דורש לאחרים ואתה בעצמך אינו מקיים… כי הרי 'לא
המדרש עיקר אלא המעשה'…
כי הלומד ואינו מקיים, נוח היה לו,
אם היה שותק ולא היה דורש…
כי בכך שהוא רק דורש ואינו מקיים,
הוא מראה כאילו העיקר להיות דרשן טוב…
* * *
וכל המרבה דברים מביא
חטא…
כעניין הנאמר אצל חוה, כשהוסיפה
לומר לנחש שאסור גם לנגוע בעץ… ובזה נכשלה, כי ריבוי הדברים רק הביא תוצאה
הפוכה, של חטא על עצם האיסור…
הרמב"ם בפירושו מאריך מאוד לבאר
כמה וכמה פנים שיש בעניין דיבורו של האדם…
כי הרמב"ם מבין את תמצית דברי
ר' שמעון בן גמליאל כאן, שהוא בא להעמיד על נכון את האדם ביחס לכוחו הנפלא שהוא
כוח הדיבור, ששם השי"ת בפיו… 'ויפח באפיו
נשמת חיים', ותרגומו: 'לרוח ממללא'…
ולכן, ביחס לדיבורים אסורים,
על כגון זה לא צריך ר' שמעון בן גמליאל להזהיר כלל על גודל האיסור… בפרט בענייני
לשון הרע ורכילות…
הרמב"ם שם מעתיק כמה וכמה
לשונות חז"ל בגודל גנות ופגם דיבורי לשון הרע…
כמו כן ביחס לסוג הדיבורים של דברים
בטלים, לדבר על עניינים שאין בהם תועלת… וכל תכלית הדיבור היא לשרוף
זמן… ולמלאות תאוות הסקרנות… לדעת כל מה שקורה בעולם על כל הפרטים ופרטי
הפרטים… גם על כגון זה אין צריכים כל כך את אזהרת ר' שמעון בן גמליאל… והחכמים
בדרך כלל אינם מדברים, ודאי לא מאריכים ומרבים, בדיבורים אלו…
ואפילו על הדיבורים של דיבורים של
רשות… שבהם נכללים כל הדיבורים הנוגעים לחיי היום-יום… וכל ענייני צרכי
הפרנסה, גם בכך אין החכמים מרבים לדבר יותר מכדי הצורך…
אלא אפילו בדיבורים רצויים
וחשובים, כדיבורי תורה ותפלה… שבהם צריך להרבות ככל יכולתו… אבל גם אז,
צריך האדם לדבר דיבורים מתוך כוונה רצויה לעשות את אותם הדיבורים… 'על
מנת לעשות'… כי 'העיקר הוא המעשה'… וכמו כן עליו לדבר, בדרך כלל, בדרך
קצרה… בכדי לזכור היטב תמצית הדברים…
* * *
כמה נאה וכמה יאה, להפנים במעמקי
הלב, את דברי ר' שמעון בן גמליאל הזקן, שנהרג, כאמור, על קידוש ד', על גודל מעלת
קדושת הדיבור… דווקא כעת, כאשר אנחנו עומדים בתחילת חודש אלול…
כי רבנו הקדוש רבי נחמן מברסלב
(בספרו ליקוטי
מוהר"ן ח"א תורה יא') מבאר בארוכה, שבכוח הדיבורים המאירים של כל אדם
בתורה ותפלה, בכוחם זוכה האדם לעורר את עצמו לתשובה שלמה…
כי יש בתורה עומק לפנים מעומק, תבונות
התורה לעומקה… ויש כוח לכל אדם להגיע לעומק התבונות הללו על ידי שישתדל
להרבות אמרי פיו, להוציאם בכוח דיבורו… כי 'חיים הם למוציאיהם'…
ולכן צריך האדם להשתדל להיות מרבה באמירות קדושות… כי בכוחם לעורר אותו
לתשובה שלמה…
כי על ידי האמירות של כל איש
הישראלי, זה מאיר לו לעשות תשובה שלמה, על כל המקומות שהוא צריך לעשות תשובה
עליהם…
וזהו עומק דברי חז"ל (מנחות פה:) על מה שאמרו המצריים
למשה: 'תבן אתה מכניס לעפריים?… ואמר להם משה: 'למתא
ירקא ירקא שקול'… שהפירוש
הפשוט במאמר זה היא שהמצריים לא הבינו איך משה רבנו רוצה לעשות עליהם רושם עם
הניסים והמופתים?… אחרי שבכל מצרים יש הרבה כישוף ולהטוטים… ואפילו ילדים
קטנים יכולים לעשות כישוף ולהטוטים… ואמר להם משה רבנו: כך הוא דרך העולם, שבשוק
של ירק מביאים שם עוד ירקות למכור… במקום שיש כישוף מביאים עוד כהנה וכהנה… כך
גם אני מביא לכם מעשים של ניסים…
ומסביר לנו רבנו הקדוש ר' נחמן
מברסלב את עומק המליצה של דברי חז"ל הללו…
כי הם לא הבינו, לפי המצב הירוד של
בני ישראל, כיצד רוצה משה רבנו להכניס 'תבונות התורה' לכל אלו האנשים שהם
עדיין עפרוריים… 'תבן אתה מכניס
לעפריים'?!…
ואמר להם משה: 'אמרי אנשי'… הכול
תלוי ב'אמרי אנשי', הכול תלוי בכוח האמירות של כל אדם… כי בכוח אמירותיו,
יזכה 'למתא ירקא'…
שהוא עניין הפסוק, הנאמר במלחמת אברהם עם מלך סדום: 'וירק את חניכיו'…
כי המדרש (בראשית רבה פרשה מג') מסביר, שאברהם אבינו,
לפני צאתו למלחמה, בזמן המלחמה של ארבעה מלכים את החמשה, בכדי להציל את בן אחיו
לוט… הוא קיים עם חייליו: 'וירק את חניכיו'… שהוריקן וזירזם לעשות
תשובה, בכוח הפסוקים של פרשת שופטים, שהיא, כזכור, גם פרשת השבוע…
כי שם, בפרשת שופטים, נמצאת פרשת
המוסר והחיזוק (כ'
א'-ט' ועיי"ש היטב רש"י בשם מדרשי חז"ל) לפני שיוצאים למלחמה
הגדולה… 'כי תצא למלחמה על אויבך, וראית סוס ורכב, עם רב ממך, לא תירא מהם,
כי ד' אלוקיך עמך, המעלך מארץ מצרים… שמע ישראל אתם
קרבים היום למלחמה על אויביכם'…
והאויב, מפחיד מאוד, בקול הגפת
התריסים… שמקישים אותו זה על זה כדי להשמיע קול שיפחדו אלו שכנגדן… ורומסים
בסוסיהם ומצהילין אותם להשמיע בכך קול שעטת פרסות
סוסיהם… וצווחין בקולם… ותוקעין
בשופרות ומיני משמיעי קולות…
כי כל זה מרמז גם על המלחמה העצומה
שיש לכל נפש מישראל עם כוחות הטומאה והרע… כי כל אדם מרגיש בנפשו שמלחמת היצר
היא מלחמה קשה מנשוא… הוא רואה מולו סוס ורכב… הוא רואה מולו עם רב ממך… כי
היצר הרע מעורר מהומה גדולה להפחיד את הנפש של כל אחד מאתנו… ומכניס הרבה
פחד לעזוב את התאוות והמידות הרעות… ומנסה להפחיד אותו שממילא לא יצליח להתמיד
בתשובתו…
חבל לך על העבודה…
חבל אפילו להתחיל…
אז מה קרה שחודש אלול כבר התחיל,
וכי בגלל זה אתה חושב שתצליח בכלל לשנות את עצמך?!…
הרי ממילא לא תצליח לעמוד בפיתויים
של התאוות הנעימים שאתה כל כך רגיל כבר אליהם…
נו, אל תרמה את עצמך…
עזוב שטויות!…
הנה הנה,
תרגיש, תיזכר, וואו! כמה הנאה היה לך מתאווה פלוני ומהרהור אלמוני…
איך, איך תוכל בכלל לוותר
עליהם?!…
לא! – אל תעשה את זה לעצמך!!!…
אל תהיה 'חאניאק'!!!…
אל תוותר על מנעמי התאוות שהגוף
שלך כבר כל כך רגיל להם…
כך היצר הרע מפחיד… משגע…
מהמם… מסמם… מנסה לזרוע ייאוש…
אבל דע לך! צועק, זועק, הצדיק שבכל
דור ודור, לכל נפש מישראל הנלחם בשדה הקרב הקשה הזה של הבלי עולם הזה, דע לך: 'ד'
אלוקיך מתהלך בקרב מחנך להצילך מכל אויב… אל ירך לבכם… אל תיראו… אל
תחפזו… אל תערצו'…
ולכן, מזהיר השוטר והצדיק שבכל דור
ודור, אל תהסס לפרוש מהתאוות שהיית רגיל אליהם עד היום, כי כל 'הירא ורך הלבב
ילך וישוב לביתו' (כ' ח')… כי 'הירא מעבירות שבידו' ישוב…
וכל זה עשה גם אברהם אבינו, לפני
צאתו למלחמה, הוא זירז והוריק את חייליו, בפסוקים אלו של פרשת שופטים…
'וירק את חניכיו' – 'למתא ירקא'… כי בכוח ה'אמרי אינשי', זוכים להגיע לכל המקומות שצריך לעשות תשובה…
ועוד זוכים בכוח האמירות הקדושות גם לעשות 'תשובת המשקל'… 'ירקא שקול'…
כי התשובה, בשורשה, נמשכת
ממידת הבינה… שהיא נקראת עולם התשובה… 'ולבבו יבין ושב'… תשובה
מתוך התבוננות הלב… והיא נקראת בשפת המקובלים 'קו ירוק'… והיא
המשפיע את כוחה גם לעולם המלכות שהיא תשובה מיראת העונש…
ובכוח ה'אמרי אינשי'
זוכה האדם להגיע גם 'למתא ירקא'
וגם 'לירקא שקול'… תשובה מיראה ותשובה
מאהבה… שזה עניין 'תשובת המשקל' ממעמקי הלב…
זהו, אם כן, המוסר הגדול ממשנה זו,
של ר' שמעון בן גמליאל, לקראת הכניסה לחודש אלול:
שמור על פתחי פיך…
אל תרבה לדבר דברים
בטלים…
אל תרבה לדבר בכדי להתגאות
ולהתרברב… לא המדרש עיקר אלא המעשה…
ולכן, תרבה באמירות קדושות
עם כוונה למעשה… בכדי שזה יביא אותך לתשובה ולתשובת המשקל…
* * *
בספר שיחות הר"ן
מובא שרבנו הקדוש ר' נחמן מברסלב אמר: שעשועים גדולים ותענוג רב עולה למעלה
בעולם העליון, מזה שבני ישראל ממשיכים לשבת, בימי חודש אלול, בבתי הכנסיות, גם
אחרי גמר התפלה… וגם מתוך חולשת הלב הם בכל זאת ממשיכים לומר ולהרבות באמירות
קדושות של פרקי תהלים… של אמירת התנ"ך… של אמירת התיקוני
זוהר…
ור' אברהם ב"ר
נחמן
מביא על זה, שכך גם יש מצווה גדולה, בימי חודש אלול הללו, להרבות באמירות קדושות
וטהורות של כל ספרי רבנו הקדוש: ליקוטי מוהר"ן,
שיחות הר"ן, ספר המידות, סיפורי מעשיות…
כי כל אלו ה'אמרי אינשי' מביא את האדם ל'מתא ירקא'
ו'לירקא שקול'…
* * *
דברי רבן שמען בן גמליאל במשנה זאת
יכולים לשמש לנו גם הכנה ראויה לימי תחילת חודש אלול, וזאת על פי דברי הרע"ב ש'לא מצאתי לגוף טוב משתיקה' סובב הולך על
עניין השתיקה של האדם על חרפתו…
כי רבנו הקדוש ר' נחמן מברסלב
כבר גילה לנו מאמר שלם בליקוטי מוהר"ן (תורה ו' ח"א) על סוד כוונת אלול,
שבו מתבאר, שעיקר התשובה של חודש אלול זה להיות שומע בזיונו ידום וישתוק…
וכבר רמזו אנשי שלומנו על מה שאמרו
חז"ל: 'אשרי מי שלא חטא ומי שחטא ישוב'… שישו"ב
זה ר"ת: ש'ומע ב'זיונו י'דום ו'ישתוק…
כי צריך האדם לשתוק על מעבריו
וביזיונותיו גם ברוחניות… דהיינו, כאשר הוא רואה שחבריו יש להם חשק ללמוד,
להתפלל, ולעשות מצות… והוא, לא הולך לו, כי הוא נשאר במקום שפל…
ואז, הוא לפעמים עונה להשי"ת: אם אתה אינו רוצה אותי בעבודת השם, גם אני כבר
איני רוצה אותך…
ולפעמים, גם כאשר הוא אינו עונה,
בכזה גסות… אבל בדקות, הוא מתבטל כבר מעבודת השי"ת כאשר הוא רואה שאינו
מצליח כראוי לעבוד את ד'…
הרי בהתנהגות זו הוא כבר אינו
בדרגה של 'שומע בזינו ידום וישתוק' – 'ישתוק' בפיו! ו'ידום' – אפילו בלב!… כי במעשיו הוא עונה על הביזיונות
שעוברים עליו… ועל זה בא רבנו הקודש, שם בתורה הנ"ל, ואומר לכל אחד מאתנו:
לא! ידידי, דע לך שכשאתה מתחיל להיכנס בדרכי התשובה, אזי הדרך היא רק 'שומע
בזיונו ידום וישתוק'… ובכך יכופרו כל עוונותיך…
כי כאשר הינך
רוצה לעשות תשובה אתה מוגדר כמו אותו אדם 'שרוצה לקנות אפרסמון'… אתה קונה
טוב… אבל בכל זאת דע לך שאומרים לו המתן!…
נכון שה'המתן'
הזה – זה ביזיונות… כי אתה כבר רוצה עכשיו… ואומרים לך: לא! המתן!… אתה צריך
עדיין להמתין…
אבל דע לך ש'המתן' זה
אותיות 'מתנה'… כי על ידי ה'המתן' הזה, אתה נהיה כלי ראוי לקבל אחר כך את
כל גדולת ההתקרבות להשי"ת…
כמו כן, עליך לסבול בשקט… ובלב
מלא שתיקה… על כל הביזיונות שעוברים עליך גם בגשמיות…
ר' אברהם ב"ר
נחמן היה אומר: אם האדם היה יודע איזה טובה, רוחנית וגשמית, הוא מקבל בכוח השתיקה
על הביזיונות, אזי הוא היה רץ למקווה לפני כל ביזיון שהיה בא עליו… רק
העניין, שהביזיון מגיע פתאום, בפתאומיות, ולא מספיקים ללכת למקווה…
לכן, כאשר מזדמן מן השמים ועובר
עליך ביזיון מאשתך… או לאישה על ידי הבעל… מההורים… מהילדים… מהשותף…
מהבעל הבית… מהשכן… מהרב… מהמגיד שיעור… תהיה חכם! תעשה שווייג אחד גדול… מתוך מחשבה שכל זה מזכך את הדם שלך…
ובכוח זה אתה מצליח להפוך את הדם שבחלל השמאל של הלב, שהוא עדיין בתוקף ועז בתאוות
ומידות רעות, ואתה עכשיו הופך את זה לזיכוך נפלא… לכן, שתוק! שתוק על
הביזיונות!…
כי זה תמצית הכוונה של תשובה…
לבטל הגאווה ולזכות להיות שפל ועניו וסבלן…
לכן, ידידי, כעת, בתחילת חודש
אלול, חודש התשובה, חודש הרחמים והסליחות, קח לך כמה דקות פנויות… והבט והתבונן
היטב בקטעי תוכן הלשונות שאעתיק לך מתוך דברי רבנו הקדוש ר' נחמן מברסלב, בכדי
לדעת להילחם על ידם במאבק עם היצר הרע בשתי החזיתות גם יחד… בכל אופני המלחמה…
גם בחטא הגאווה וגם בחטא הייאוש… שבשתיהם הכוונה אחת היא: להיות שומע בזיונו ידום וישתוק…
והנה לפניך תוכן דבריו במאמר
הנ"ל:
כי צריך כל אדם למעט בכבוד
עצמו ולהרבות בכבוד המקום… לברוח מ'כבוד מלכים'… ולחפוץ רק 'כבוד אלוקים'…
ועיקר התשובה: כשישמע
בזיונו ידום וישתוק… כי צריך מצד אחד לדעת לשתוק גם
על הביזיונות של הירידות הרוחניות שעובר על האדם… כמו גם על הביזיונות האחרים
בגשמיות שעובר על האדם… וצריך מצד שני גם לדעת איך לבזות את עצמו בזמני עלייה
רוחנית והצלחה גשמית… שלא להיסחף אז להרגשה של 'רום לבב'… ולא לקחת לעצמו
'כבוד מלכים'… רק לדעת להשפיל עצמו, ולהבין, שעדיין הוא רחוק מאוד משלמותו…
ולכן, כאשר רוצה האדם ללכת
בדרכי התשובה, צריך שיהיה לו שני בקיאות, היינו 'בקי ברצוא'
ו'בקי בשוב'… שהם בסוד הפסוק: 'אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך'… שהם גם
בסוד הפסוק: 'אני לדודי ודודי לי'… שהר"ת של
פסוק זה הוא כידוע סוד כוונות אלו"ל…
כי הסוד של אלו"ל זה כאילו ב' מילים: ל"א באלף, ול"ו
בו'… כי דייקא כשהוא יודע תמיד שהוא עדיין ל"א
באלף… גארנישט… עדיין כלום לא… אז הוא יזכה להיות
גם ל"ו בו'… להיות סמוך וקרוב ושייך אליו יתברך…
כי על ידי הדמימה והשתיקה
על כל סוגי הביזיונות שעוברים על האדם, ברוחניות ובגשמיות, בכוח שהוא דומם ושותק
ולא מגיב על הביזיונות הללו, בכוח זה נעשה צורת: אלף…
כי האות אלף היא אות
שמורכבת משלוש אותיות י' ו' י'…
ודע לך, שהאות וא"ו שבתוך האלף הוא בסוד הרקיע… השמים… שהיא בסוד
אש ומים… שזה מרמז על עניין כלליות הגוונים, היינו הבושה. כי הרי בשעת הבושה
הגדולה האדם נהיה אדום ולבן לסירוגין…
והנקודה התחתונה של האלף
היא מרמזת על סוד השתיקה והדמימה על הביזיונות הללו… בסוד הפסוק: 'והארץ הדום
רגלי'… שזה עניין של שתיקה ודמימה על הביזיונות…
ובכוח הדמימה והשתיקה הזאת
הוא מצליח להאיר על עצמו את סוד הנקודה העליונה של האלף, שהיא בסוד האור העליון של
העולמות הרוחניים שלמעלה ממנו, שעליה נאמר: 'כבוד אלוקים'…
כי בכוח זה שהאדם דומם
ושותק על ביזיונותיו ומעבריו ברוחניות ובגשמיות… ומקיים את הפסוק: דום לד'…
בכוח זה הוא 'מכרית את זרעו של עמלק'… שהם מרמזים על כלל כל כוחות הרע של היצר
הרע…
ובכוח זה שהאדם זכה והפך
את רתיחת דמיו למצב של דום לד' בשעה שבאו עליו הביזיונות… הרי הוא יזכה שהפגם של
הביזיון יתהפך להיות אצלו בסוד תפארת המלכות… 'מלך הכבוד'… כי אז הוא מלך אמיתי… כי הוא הצליח להשליט את המוח שלו על הלב והכבד
שלו… (מל"ך = מ'וח ל'ב כ'בד…) כי מצד הלב והכבד הוא רצה להחזיר מנה אחת
אפיים… ולא לשתוק על ביזיונותיו… אבל בכוח הדמימה והשתיקה על כל סוגי
הביזיונות, בכך הוא מלך… מולך ושולט על עצמו… ובכך הוא מקיים מצוות מינוי
המלך…
כי אז גם זוכה האדם להיות:
א' ד"ם – אד"ם…
כי ע"י שהוא מצליח להפוך את רתיחת דמיו בשעת הביזיונות, למצב של 'דום'… דייקא אז הוא זוכה שהאות א' מתחברת אתו בכל ג' חלקיו, והיא
מצטרפת לד"ם שלו… והוא זוכה להיות אד"ם…
והפירוש הפשוט בכל זה,
לעובדה ולמעשה, בחיי היום יום: שמי שרוצה לילך בדרכי התשובה, צריך לחגור מותניו
שיתחזק עצמו בדרכי ד' תמיד בין בעליה בין בירידה…
היינו, בין כשיזכה לאיזה
עלייה, לאיזה מדרגה גדולה, אף על פי כן אל יעמוד שם… ולא יסתפק עצמו בזה… רק
צריך שיהיה בקי בזה מאוד, לידע ולהאמין שצריך לילך יותר ויותר, שזהו 'בקי ברצוא', 'אם אסק שמים שם אתה'!…
וכן להיפך, שאפילו אם ייפול,
חלילה, למקום שייפול, אפילו בשאול תחתיות, גם כן אל יתייאש עצמו לעולם… ותמיד
יחפש ויבקש את ד', ויחזק עצמו בכל מקום שהוא בכל מה שיוכל, כי גם בשאול תחתיות
נמצא השם יתברך, וגם שם יכולים לדבק עצמו בהשם יתברך – 'ואציעה שאול הנך'…
תהיה גיבור וחזק ותקיף
לקבל ביזיונות באהבה…
תידום ותשתוק על כל סוגי
הביזיונות שעוברים עליך ברוחניות ובגשמיות…
ובכך תזכה לכפר עוונות…
בכך תזכה לזכך הדמים…
בכך תזכה לחבר את כל חלקי
האלף, בכדי לזכות להיות א'-דם היושב על הכסא.
במה זה תלוי ? רק בך!…
בהחלטה נחושה להילחם עם היצר…
גם בזמני ירידה – לסבול את
ביזיונות הירידות…
וגם בזמני עלייה – לברוח
כמטחווי קשת מה'כבוד מלכים' המדומה!
תפנים בלבך היטב:
'אם אסק שמים שם אתה
ואציעה שאול הנך'!
'אני לדודי ודודי לי'!
דע לך שבכוח השתיקה שלך על
הביזיונות, הרי אתה גורם שבשמים יכריזו עליך, מידה כנגד מידה, שמוחלים גם לך על
הביזיונות שאתה, כביכול, ביזית את השם יתברך… על החילול כבוד שמו יתברך שאתה
עשית במעשיך הלא טובים… כי הרי אתה כרגע גם מוכן לוותר על כבודך… ואתה
'שומע בזיונו ודומם ושותק'…
לכן, ידידי, אין לך מושג כמה מתנות
רוחניות אתה תזכה לקבל בכוח 'השומע חרפתו ושותק'…
ובא רבן שמעון גמליאל במשנה
זאת ומוסיף: דע לך, שגם בגשמיות, כל העניינים הנוגעים לגוף שלך, גם על זה 'לא
מצאתי לגוף טוב משתיקה'…
כי בשתיקתך על הביזיונות, אתה
תזכה, בסופו של יום, שיתקיים בך 'סוף הכבוד לבוא'… גם ברוחניות וגם
בגשמיות…
* * *
בליקוטי מוהר"ן
(ח"א
תורה ס"ד)
מגלה לנו רבנו הקדוש ר' נחמן מברסלב, שבתוך דברי ר' שמעון בן גמליאל מסתתרת
כוונה נוספת להודיע על חומרת העוון של התערבות בדיבורים בענייני המחלוקת שנוצר
לפעמים בין חכמי ישראל…
כי רבן שמעון בן גמליאל בא להודיע
לנו, שבשעת המחלוקת שיש בין החכמים והצדיקים האמיתיים,
הרי שנבראים ונוצרים ונעשים מזה הרבה עניינים רוחניים לצורך תיקון העולם…
כי כל מחלקותם הוא בסוד ה'חלל
הפנוי' שהיה לפני בריאת העולם… וכך, בכל פעם כאשר צריך להיבראות בריאה חדשה,
עובר שוב מצב של 'חלל הפנוי', שזה סוד הצמצום והמחלוקת שמתגלה בין החכמים…
אבל כל אלו האנשים שאינם שייכים
לעניין המחלוקת הזאת, צריכים להיזהר ולהישמר לא לקחת חלק בזה… לא לדבר מזה…
ולא להיות מעורב בשום צד ועניין כלל… כי כל דיבור בעניין זה רק יביא חטא
ועוון ופשע…
כי זה כמו להסתובב בחפירות העמוקות
שחופרים בשעה שהולכים לבנות בניין… וכל כמה שהבניין צריך להיות יותר גבוה, הרי
שמעמיקים את חפירות היסודות ביתר שאת… אבל אוי לו למי שמסתובב שם, בלי לשמור
על עצמו… כי הרי מסביב לכל חפירות הללו יש שלטים גדולים שמזהירים: סכנה!
כאן בונים… סכנה! כאן בונים…
וזהו עומק הרמז שבדרבי רבן שמעון
בן גמליאל: 'כל ימי גדלתי בין החכמים' – כאומר: דע לך, שכל ימי ומידותי הטובים גידלתי ויצרתי במצב שהיה בין החכמים…
במחלוקת שנוצר לפעמים בין החכמים… כי דייקא אז נוצרים
יסודות לבנינים גדולים… אבל דע לך, ש'לא מצאתי
לגוף טוב משתיקה'… כי כל אלו שמסתובבים שם בין החכמים, הם צריכים להיות
נזהרים מאוד לשתוק… ולא לקחת, חלילה, שום חלק בדיבורי המחלוקת… כי 'כל
המרבה לדבר', אז בענייני המחלוקת, 'מביא חטא'…
כי רק הם, החכמים האמיתיים, הם יודעים איך לנהל את המחלוקת ביניהם באופן שיצא
מזה בריאה חדשה… כי אצלם מתקיים 'לא המדרש עיקר אלא המעשה' – כי אין להם
שום רצון בעניין המחלוקת כלל… כי לא המדרש והדיבורים שבעניין המחלוקת עיקר אצלם
כלל ועיקר… אלא רק המעשה… הבריאה החדשה שנבראה בעקבות מחלוקת זו…
* * *
כל זה יכול לשמש לנו הכנה ראויה
בימי הרחמים והרצון הללו של ארבעים ימי רצון שמחודש אלול…
כי משנה זאת מדברת על גודל מעלת
קדושת הדיבור, להרבות באמירות קדושות
וטהורות של דיבורי תורה ותפלה…
אבל תברח כמו מאש, מדיבורי מחלוקת
לשון הרע ורכילות…
כי רק אותם חכמי ישראל, היחידים,
יודעים מה לדבר ואיך לדבר באופן שיברא בריאות חדשות בכוח המחלוקת… כי הם בונים
והם מתעסקים לפעמים בחפירות עמוקות על מנת לבנות יסודות חזקים לבניינים חדשים…
אבל אתה בן אדם, שאינו שייך כלל
לזה, ברח לך כמו מאש מכל סוג של פגם הדיבור… אלא אדרבה, הפוך והפוך בכוח דיבורך
להרבות בדיבורים ואמירות קדושים וטהורים באופן שיתעורר עליך אור כוח התשובה…
כי בכוח זה שנזכה לשתוק על כל
החירופים והביזיונות… ונזכה להרבות בדיבורי תורה ותפלה מתוך כוונה להרבות במעשים
טובים, בכוח זה נזכה שאור כוח האמירות והדיבורים יאירו לנו לעשות תשובה שלמה.
א ליכטיגער שבת
מוטה