פניני באר בשדה על סגול יום ‘פסח שני’ צעקת ‘למה ניגרע’?!…

  • Post author:
  • Post category:פסח
Print Friendly, PDF & Email

לקראת
יום רביעי וליל חמישי – יום פסח שני ה’תשע”ג

לעילוי נשמת אבי מורי הכ”מ

ר’ חיים יהודה לייב בן ר’ נחום יצחק שמעון ז”ל פראנק

 

פנינים מתוך ‘באר בשדה’

לקראת יום המסוגל – ‘פסח
שני’ ה’תשע”ג

 

חבר וידיד הי”ו

 

השבוע ביום רביעי, יהיה יום
י”ד אייר, שבו אחרי הצהריים מתחיל להאיר הארת פסח שני, ובלילה שלאחריו, ליל חמישי
– ליל ט”ו באייר… היא הלילה שבהם קבלו בני ישראל מתנה גנוזה! מתנה
נפלאה! אשר יקרא בשם:

 

פסח שני! – דבר פלאי כשלעצמה…

 

כי גם כאשר היו כאלה מבני
ישראל שהיו טמאים לנפש אדם… והיו נמצאים בדרך רחוקה… ונמנע מהם לעשות את קרבן
הפסח בזמנו ובמועדו בי”ד ניסן… בכל זאת התברר ברחמי המאציל, ש:

 

גם להם יש תקווה!… גם להם יש השלמה!…

 

גם להם ניתנת שוב האפשרות של הקרבת קרבן הפסח גם מעבר לגבולות הזמן האמיתיים
שלה…

 

פסח שני!

 

ואכן, חיזוק עצום לדורות
אפשר ללמוד מטענת בני ישראל לפני משה רבנו, אשר בכוח טענתם הצליחו להמשיך עליהם את
הדבר הפלאי הזה שנקרא:

 

פסח שני!

 

למה נגרע?! למה נגרע?!… – כך צעקו ושאגו אחינו בני ישראל אשר היו טמאים לנפש
אדם ואשר היו רחוקים מלהתקרב לעשות את קרבן הפסח במועדו…

 

נו, מה הם רוצים? הרי הם
בעצמם אומרים: “אנחנו טמאים לנפש אדם”? אז מה זה בכלל הטענה
שלהם: “למה נגרע”?

 

הרי אתה בעצמך מודה ועוזב
שאתה “טמא לנפש אדם”… ואתה היית “בדרך רחוקה”…
אז מה אתה רוצה?!…

 

הרי הכלל הידוע הוא: “עבר
זמנו בטל קרבנו”…

 

אלא סוד עצום מתגלה כאן, שבו
יש מזור ותקווה לכל נפש ונפש באשר הוא שם:

 

כי גם כאשר הנני יודע שאני טמא… וגם כאשר הנני יודע שהנני בדרך רחוקה… אבל
בכל זאת, בורא כל עולמים: איך בין דאך פארט א איד!…
(אני בכל זאת נשמה
יהודית?!…)
ולכן, למה  נגרע?!…

 

ובכוח הצעקה והזעקה הפנימית
הזאת, מתגלה נס נפלא של פסח שני… יש תקווה!

 

“יש עניין ששם נתהפך הכול לטובה”! והכלל והעיקר לא להתייאש מן הצעקה
והרחמים לעולם”…

 

כך צעק קודש הקדשים רבנו רבי נחמן מברסלב זי”ע.

 

ידידי, יום קדוש זה, יום פסח
שני, יש בו ללמד אותנו, שגם כאשר טמאים אנחנו לנפש אדם, גם כאשר רחוקים אנחנו בדרך
רחוקה… גם כאשר אבדנו מה שאיבדנו… גם כאשר איבדנו את הפסח הראשון… גם כאשר
איבדנו את הנחמ”ן = פס”ח… איבדנו את הצדיק… ולכאורה הרי זהו
זה…

 

לכאורה אין כבר שום פתח
תקווה… כי הרי אפילו את הנחמ”ן = פס”ח כבר איבדתי…

 

ובכל זאת, כאשר מתחזקים ולא
שואלים שאלות, רק צועקים ושואגים כארי ביער:

 

למה נגרע?!… למה נגרע?!… למה נגרע מהקריב קרבן ד’?!…

 

נכון, אני יודע, אני טמא
לנפש… אני בדרך רחוקה… אבל בכל זאת, למה נגרע?!

 

מה יהיה איתי – טאטע אין הימל?!… איך בין דאך פארט א אידישע נשמה?!… (אבי שבשמים?!… אני הרי
בכל זאת נשמה יהודית!…)

 

וואס איז גיווען איז גיווען… (מה שהיה היה…) אבל מה יהיה  מעתה… למה יגרע חלקי?!…

 

וכי אין בי גם עתה א שטיקל אידישע נשמה?!… (איזשהו משהו מתוך הנשמה
היהודית שבי?!…)

 

אם כן, עזור נא לי!… הושיע נא אותי!…

 

ואז בתוך שלל הצעקות והשוועות
הללו, מתגלה הנס הגדול והנפלא… מתגלה שיש מושג שנקרא:

 

פס”ח שני!… נחמ”ן שני!…

 

בספרים הקדושים מתבאר, שגם בענייני
פרנסה יש סגולה מיוחדת ביום זה – כי בו ביום התחיל להתעורר האור העצום של
ירידת המן במדבר…

 

ואשר על כן, גם תיבת פס”ח
מרמז בתוכו את העניין של קמ”ח שזה בסוד הפרנסה… ופס”ח
שנ”י מרמז על עניין של קמ”ח שנ”י, לחם משנה… כפל
ומכופל…

 

ולכן יש ביום סגולה זה כוח
לעורר את סוד השפע כפולה… את הקמח שני… בכוח הצעקה של למה נגרע?!… ובכוח
האמונה הפשוטה והברורה שבוודאי יהיה אלוקינו בעזרנו!!!

 

יש תקווה לאחריתך… יש
ניסים ונפלאות בכוח הצעקות והשוועות…

 

ויהי רצון מלפני אבינו אב
הרחמן, שבזכות יום קדוש ונפלא ומסוגל זה,
יימשך עלינו ועל כל עמו בית ישראל רפואות וישועות, פרנסות ונחמות, ברוחניות
ובגשמיות.

 

א ליכטיגער פסח שני

כתיבת תגובה