פניני באר בשדה לקראת שבת פרשת אמור והכנה לל”ג בעומר

Print Friendly, PDF & Email

יום שישי טז’ אייר ה’תשע”ג

לא’ למטמוני”ם

לעילוי נשמת אבי מורי הכ”מ

ר’ חיים יהודה לייב בן ר’ נחום יצחק שמעון פראנק ז”ל

 

 

פנינים מתוך ‘באר בשדה’

לקראת שבת פרשת אמור ה’תשע”ג

 

 

השבת הקרובה יקראו בתורה את כל סדר מועדי
השנה…

 

מתוך 124 פסוקי הפרשה אנחנו נלמד 44
פסוקים שבהם כל החגים והמועדים מתאספים להם יחד…
וקוראים אותם בקריאת הפרשה על פי סדר
ימות השנה.

 

מתחילים עם יום השבת, ועוברים לקרבן חג
הפסח ביום יד’ ניסן, ומשם לחג הפסח בטו’ ניסן, ומשם למצוות ספירת העומר שמקשרת
את חג הפסח עד חג השבועות… ומשם לראש השנה יום הכיפורים וחג הסוכות…

 

*
*  *

 

השבת הקרובה היא שבת חתן… השבת
שלפני יום החתונה – ההילולא – של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי…
בבתי הכנסיות ובבתי ישראל שבארץ ישראל ישירו ויזמרו ויפזזו בכל עוז את השיר
והניגון המפורסם:

 

‘בר יוחאי נמשחת אשריך שמן ששון
מחבריך’…

 

בספר הזוהר (ח”ב דף לח’) מתבאר, שכהיום, כאשר אין לנו בית המקדש,
ולכאורה במצב זה הרי אי אפשר לקיים את הפסוק: “שלוש פעמים בשנה יראה כל
זכורך את פני האדון הוי”ה” – בכל זאת, מסביר הזוהר, שעדיין יש
אפשרות לקיים את זה בכך שהאדם “מקבל פני רבו ברגל”…

 

ואומר שם הזוהר: ‘מי הוא זה “פני
האדון הוי”ה” – בזמן הגלות כאשר אין בית המקדש לעלות לשם’? והזוהר
כותב: “פני האדון – זה רשב”י”!… רבי שמעון בר יוחאי מגלם
בתוכו בזמן הגלות את האור של בית המקדש… ולכן, צריך להתאסף אליו בשלושת
הרגלים…

 

מה נפלא, אם כן, שגלגלה ההשגחה הפרטית,
שגם כהיום, כאשר יש קרוב ל- 2000 שנה מאז הסתלקותו לגנזי מרומים… עם כל זה יוצא
בדרך כלל, שבתוך פסוקי הקריאה, בשבת שלפני ל”ג בעומר – חל יום ההילולא של
רשב”י.. ואז, אכן קוראים את פרשת כל המועדים והרגלים…

 

לקיים מה שנאמר:

 

“יראה כל זכורך את פני האדון”
– מי הוא האדון? רשב”י!…

 

*
*  *

 

היות שבמצואי שבת זו, יתאספו ויתקבצו המוני
בני ישראל, מכל מקומות מושבותיהם, להתאסף ולהתקבץ בצילא דמהימנותא, צילא דרעיא
מהימנא, צילא דרשב”י…

 

וכל זה לקראת יומא דהילולא רבא
דרשב”י זי”ע, ורבבות אלפי ישראל יפקדו את קברו ביום ל”ג בעומר,
מתוך בכיות ושירות… צעקות ומחולות… דמעות ותשבחות… יחד עם שפיכת הלב
בפרקי התהילים וסערת הריקודים…

 

לכן נשתדל בדברינו להתכונן, ולו במעט,
לרגל יום השמחה הגדולה המתקרב ובא!

 

ש מ ח ת ו    ש ל    ה ר ש
ב ” י ! . . .

 

והנה, היות שהחיים ממשיכים, והחיים
נמשכים, ואם לא נעשה הכנה דרבה ליומא הילולא דיליה, הרי שיש חשש, שהיום הקדוש הזה
‘כלעומת שבא כן ילך ומאומה לא נישא’ איתנו יחד, חלילה.

 

לכן יהיה זה בודאי לנחת רוח גדולה
לנשמת הרשב”י כאשר נצליח להתכונן כראוי ליום נפלא זה, בכדי שנוכל לקחת אתנו
מיום שמחתו מלוא חופניים ברכה למשך כל השנה כולה…

 

ועיקר הכלי בכדי לקבל בתוכו את ברכת
הרשב”י, היא בכוח זה שנזכה כל אחד מאתנו לקשר נשמתנו לנשמת הרשב”י,
ולהמשיך לתוכנו את הכוח העצום של אמונה וביטחון שהנחיל לנו הרשב”י
בהנהגת חייו ובספריו הקדושים, בגילוי
סודות נוראים ורזין טמירין בהנהגת בורא כל עולמים את כל העולמות – הרוחניים
והגשמיים גם יחד.

 

כי זה דבר מבואר בדברי חכמינו ז”ל,
שרבי שמעון בר יוחאי הוא זה שזכה להגיע למדרגות רמות ונשגבות של אמונה וביטחון
בבורא כל עולמים, ולכן אמרו חכמנו ז”ל:

 

“הרבה עשו כרבי שמעון ולא עלתה
בידם”…

 

גלגלה ההשגחה הפרטית, וכמעט בכל שנה יוצא
שיומא דהילולא רבא דרשב”י היא סמוך ונראה לפרשת בהר
(וגם בדרך כלל בחוקותי).

 

ואכן, כאשר מתבוננים בפסוקי פרשת פרשת בהר,
הרי מיד עולים ההרהורים והמחשבות שאחת מהסיבות הגדולות של כלל כל עניין השמיטה
והיובל – המסופר בהרחבה על כל פרטיו בפרשת בהר –  היא בכדי לחזק את האמונה והביטחון בלב כל אחד
מישראל להאמין שבעצם:

 

‘לי כל הארץ’ – ו’לי בני ישראל עבדים
עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים’…

 

ולכן, גם כאשר ישבית האדם את מלאכתו לשנה
שלמה, וגם לשנתיים רצופות…

 

בכל זאת אין לו כלל מה לדאוג דאגות
הפרנסה…

 

כי בוודאי שבורא כל עולמים יהיה בעזרו!

 

ועניין זה של גילוי האמונה והביטחון
והתלות המוחלטת בבורא כל עולמים זה הרי קשור ומהודק לסוד העצום המגולם ביום
ל”ג בעומר…

 

*
*  *

 

כי השמחה הגדולה המתגלה בארץ ולדרים אשר
עליה ביום זה, זה לא רק בגלל:

 

שזה, כנראה, יום פטירתו של רבי שמעון בר
יוחאי…

 

וגם לא רק בגלל:

 

שכנראה, ביום זה פסקה, סוף סוף, המוות
והמגיפה, באותם עשרים וארבע אלף תלמידי רבי עקיבא…

 

וגם לא רק בגלל ש:

 

ביום זה, כנראה, הסמיך רבי עקיבא את חמשת
התלמידים החדשים שלו…

 

ומתוך חמשה התלמידים הללו הרי נמשך מחדש כל
המשך מסורת הדורות של האמונה היהודית…

 

כי הרי מעבר לכל זה, מתגלה בספרים
הקדושים, שהסוד הגדול של ל”ג בעומר, הוא גם כפי מה שגילה רבנו החתם סופר,
ותמצית דבריו הם:

 

בני ישראל, כאשר יצאו ממצרים, לקחו איתם
את העוגות והמצות, שגם זכו וטעמו בהם טעם מן… אבל כל זה היה איתם רק עד חודש
ימים, מיום היציאה, עד שהגיע יום י”ד באייר (שמטעם זה גם קבעו יום זה לפסח
שני כדברי הבעל-הטורים והיעב”ץ), שבו כל העוגות והמצות
הללו נגמרו…

 

מיום זה והלאה, נוצר מצב איום ונורא:

 

למעלה מ- 2 וחצי מיליון אנשים התחילו
ללכת רעבים… יום יומיים ושלוש עד ל”ג בעומר… ואין מה לאכול, וכל זה במדבר
צייה, והולכים למות מרעב…

 

“וילונו עדת בני ישראל על משה ועל
אהרן”… כי כשהבטן ריק, רחמנא ליצלן איך שאז נראים… ובפרט כאשר מדובר
במיליוני אנשים..


אבל כלל ישראל, ברובו הגדול, בכל זאת הצליח להתגבר ולהחזיק מעמד באמונה וביטחון
בד’ ובמשה עבדו… ועל זה הקב”ה משבח אותם:

 

“זכרתי לך חסד נעורייך אהבת
כלולותייך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה”…

 

ואז, כשהגיע יום ל”ג בעומר, התרחש
הנס, והמן התחיל לרדת בו ביום… ומכאן השורש הגדול של שמחת ל”ג בעומר…


ולכן, מידי שנה בשנה, כאשר מגיע יום נפלא זה, כמה יהיה זה טוב, להתחזק גם אנחנו,
עם השמחה הגדולה הזאת, ובכך להמשיך גם עלינו את הכוח העצום של אמונה וביטחון ותלות
מוחלטת בבורא כל עולמים…

 

כי כל עניין זה של גילוי מידת האמונה
והביטחון קשור הדק היטב – על פי תורת הקבלה – לכל עניין השמחה הגדולה שנהוג בכלל
ישראל המכונה בשם: שמחת הרשב”י…

 

כי הרי כל כוח הורדת המן, זה רק בזכות
כוח הכלי של האמונה והביטחון… ולאמונה ולביטחון זה יכול כל אדם להגיע רק בכוח
זכות הצדיקים, ובמיוחד הרשב”י, כי הוא זה שגילה את שורשי עניין האמונה
והביטחון בתכלית השלמות…

 

וכפי שהגמרא מרמזת ואומרת: הרבה עשו כר’
שמעון – בענייני ההנהגה של אמונה ביטחון – ולא עלתה בידם… כי רק הוא זכה לזה
בשלמות…

 

ובעמקות, מתברר הדבר בכפליים, על פי תורת
הסוד והקבלה, כי ביום זה, יום ל”ג בעומר, יש כוח גדול על פי תורת הקבלה להפוך
את שם האלוקים שהוא מרמז על דינים והסתר פנים… לשם קדוש ונורא של: אכדט”ם,
שהוא ההמתקה של שם אלוקי”ם…

 

כי האותיות הפנימיות של אלוקים
שהם האותיות לה”י מתחלף לאותיות כד”ט…
(כי כ’ זה לפני ל’ וד’ זה לפני ה’ וט’ זה
לפני י’… ובחירת האותיות הקודמות מראה על עניין ההמתקה של האותיות המאוחרות.
ואת האות א’ הרי אי אפשר להחליף עם אות
שקדמה לו, כי אין אות הקודמת לא’. ואת האות ם’ הסופית מחליפים עם אות מ’, ונשאר
א”כ אות מ’. ויוצא מכך, שרק האותיות הפנימיות של אלקי”ם מתחלפים להם
באותיות הקודמות להם).

 

ואז, כאשר מתחלפים האותיות הפנימיות הללו
יוצא הגימטרייא שלו:

 

ל”ג! וביחד עם הא’ והמ’, זה א”ם
ג”ל, שזה גימטריא ע”ד!

 

וכל זה בסוד הפסוק: ויעקב קרא לו
ג”ל ע”ד! כי על ידי הג”ל נעשה ע”ד…
שהע”ד הזה הוא בסוד הפסוק: בטחו בד’ עדי ע”ד…

 

ולכן, בכל שנה, ביום ל”ג בעומר,
יורד אור גדול של: בטחו בד’ עדי עד!

 

כי בכוח הל”ג נעשה שם אלהים
בסוד שם ע”ד! ומתגלה הע”ד, ג”ל ע”ד… שזה הסוד
של הגל שעשה יעקב אבינו, כאשר ביקש מכל אחיו ובניו, שילקטו אבנים ויבנו גל לחצוץ
בינם לבין לבן הארמי…

 

*
*  *

 

ולכן, עד עצם היום הזה, יש כוח ביד כל
יהודי להתחזק, בכוח הרשב”י, באמונה וביטחון… ועל ידי זה להמשיך את
המ”ן…

 

כי ביום ההסתלקות של כל צדיק, יש כוח ביד
כל אחד לזכות כמו מן ההפקר מאותם מדרגות הגדולים של הצדיק הזה, כמובא בשם היערות
דבש.

 

ולכן, ביום ההילולא של הרשב”י, יש
כוח ביד כל נשמה ונשמה שבאה להשתתף ולקחת חלק ביום שמחתו, לקבל מלוא חופניים
מעוצמתו של מדרגת הצדיק הזה…

 

ומכאן, גם מובן, לפחות אחת מההסברים, לשמחה
הגדולה והעצומה שאופפת את כל מי ומי שבא להשתתף בהילולא דרשב”י, כי בכוח
האמונה והביטחון נכנס בלב הארה גדולה של שמחת הלב…

 

כי כל המחשבות וההרגשות של עצבות ומרה
שחורה נכנסים בלבו של אדם רק בגלל ספקותיו בענייני אמונה וביטחון… כי כאשר
המוח והלב מתמלא עם השקפת האמונה והביטחון הרי זה משרה אווירה של רוגע ושלוות הנפש
ושמחת החיים…

 

כי כאשר מתמלא הלב בביטחון חזק ותלות
מוחלטת בבורא כל עולמים הרי זה בעצמו גורם לו שיושפע עליו שפע רב וכל טוב וכל
רצונותיו מתמלאים בשלמות…

 

ומכאן השמחה הגדולה שאופפת את לב המאמין
והבוטח…

 

*
*  *

 

כמה נפלא יהיה, אם כן, לציין את דבריו
המאלפים והנפלאים של ר’ אלימלך מליז’ענסק בספרו נועם אלימלך בפרשת
השבוע – פרשת בהר – בשם אחיו החסיד המפורסם ר’ זושא מהאניפולי, בכל הקשור
לכוח של אמונה וביטחון, כשבא לפרשת הפסוק
(ויקרא כה’ כ’) :

 

‘וכי תאמרו מה נאכל, הן לא נזרע ולא
נאסוף תבואתינו… וציויתי את ברכתי’

 

“התורה יצאה בכאן מדרכה, כי דרך
התורה לקצר מאוד בדבריה, ולכתוב רק איזה אות מיותר, ועל ידי זה מתורץ ממילא כמה
וכמה קושיות. וכאן התורה האריכה כל כך בדבריה ונכתבה גם הקושיא של האדם: ‘וכי
תאמרו מה נאכל’?

 

ונראה: כי כשהבורא כל עולמים ברא את
עולמו, הוא השפיע מטובו צינורות מושכים שפע לכל צרכי בני אדם, ודרך הטבע היא שאותם
צינורות השפע לא יפסיקו כלל…

 

אבל כאשר האדם נופל ממדרגתו, ואין לו
ביטחון בבורא כל עולמים, המשגיח האמיתי הזן ומפרנס ברווח בלי הפסק, אזי האדם הזה
עושה במחשבתו הזאת פגם וקלקול בצינורות השפע, ומתיש, כביכול, את כוח פמליא של
מעלה… ואז הוא גורם שחלילה נפסק השפע! ואז צריך בורא כל עולמים לצוות מחדש את
השפעת השפע, שהיא תמשיך בכל זאת ללכת כמו בתחילת הבריאה.

 

וזה כוונת התורה בפסוקים הללו – במצוות
השבתת השדות בשביעית – היא באה לומר לאדם: שימשיך תמיד להיות שלם בביטחונו על
הבורא כל עולמים, ולא יאמר כלל ‘מה נאכל’, כי כאשר חלילה ייפול מן הביטחון,
וישאל ‘מה נאכל’ – הוא עושה בזה פגם וקלקול בצינורות השפע! והוא גורם כביכול טרחא
מיותרת כלפי שמיא, לצוות מחדש על השפע שתזרום אליו…

 

ולכן, למה לו לגרום, כביכול, טרחא
מיותרת, אלא ימשיך להאמין ולבטוח בכל לבבו, ואז תלך השפע בלי שום הפסק כלל תמיד,
ולא יחסר כל בה”.

 

 

ננסה להיכנס קצת יחד, לביאור אחת מהחלקים
של פרשת השבוע, פרשת אמור – והיא ביאור מצוות ספירת העומר, שבו אנחנו נמצאים
בימים אלו בעיצומו של קיום מצווה זו… שבהם מקיימים לילה אחרי לילה את מצוות
הספירה…

 

כי כאשר נתבונן היטב נצליח להבין
ולהשכיל, שלכאורה:

 

כל עניין הקרבת קרבן עומר השעורים שהיו
מקריבים ביום ט”ז לחודש ניסן, ממחרת השבת של יום טוב פסח.

 

וכמו כן כל עניין הקרבת קרבן 2 הלחם שהיו
מקריבים ביום חג השבועות.

 

וכמו כן כל עניין מצוות ספירת העומר –
שהיא בעצם המקשרת בין שני המנחות והקרבנות הללו – הרי שעל פי נגלה וטעם הפשט
הפשוט, כל זה בא להורות לנו, שאנו מכוונים בקיום מצוות הללו להביע את:

 

הרגשת התודה וההודאה להקב”ה על כל
החסד אשר עושה עם כל אחד ואחד בכך ש’ארץ נתנה יבולה’, וכולם עסוקים בימים אלו
בקציר החיטים והשעורים של השנה החדשה…

 

ובמילים אחרות, הרי שמצוות ספירת העומר
באה להנחיל בתוך לב כל אחד את ה:

 

השבח וההודאה להקב”ה על כל השפעת
המזון והפרנסה של השנה החדשה… וכלשון חז”ל: “בפסח נידונים על
התבואה”… וזה הרי כולל כל פרטי מזון האדם, כי עיקר המזון והסעודה היא מן
החיטים והשעורים…

 

ובכדי שכל השפעת השפע החדשה של השנה
החדשה יהיה על הצד הטוב, ובכדי שנזכה להשתמש בהם כראוי וכיאות, צריך תחילה לתת
תרומה לד’ מתוך התבואה החדשה – כמו בכל שאר מצוות של ‘תרומות’ ו’מעשרות’ ו’חלה’
ו’ברכת הנהנין’ – ולכן עלינו להקריב מנחת עומר שעורים ביום הראשון לספירה.

 

ולכן מצאנו ראינו שיום הקרבת העומר
שעורים מוגדרת בתורה בשם: “ממחרת השבת”, שהכוונה בעצם למחרת
חג הפסח יום היציאה ממצרים, ולמה היא נקראת “מחרת השבת”?
(שמתוך כך אכן טעו והטעו הצדוקים שהכוונה
ל’שבת’ כפשוטו…).

 

אלא העניין הוא, שעד יום חג הפסח היה
אסור לאכול, ואולי גם לקצור, את התבואה החדשה… ולכן ‘ממחרת הפסח’ היא בעצם כעין
גמר ו’מחרת’ ‘השבת’ שהכוונה ל’שבת הארץ’… שהיא כעין שמיטה לתבואה החדשה של
גידולי הארץ… כי הרי היה אסור עד אז לאכול, ואולי אפי’ לקצור, את התבואה החדשה
עד הקרבת מנחת וקרבן העומר, והבן היטב
(עיין היטב בדברי הרש”ר הירש בפירוש ‘מחרת השבת’).

 

והעניין שאנחנו מקדימים תחילה להקריב את
מנחת השעורים לפני מנחת 2 הלחם מהחיטים?

 

כי השעורים הרי מקדימים, בבישולם, (עיין היטב בדברי הספורנו). ולכן היו מקריבים תחילה את מנחת העומר
שעורים בכדי להתיר את התבואה החדשה בכל ערי ישראל…

 

ורק לאחר מכן, ביום החמישים, כאשר הצליחו
גם לקצור את רוב החיטים של השנה החדשה, אז היו מקריבים מנחה חדשה, של שתי
הלחם  מהחיטים, יחד עם שבעה כבשים… וזה
כבר היה מתיר גם את התבואה החדשה להקרבת המנחות בבית המקדש.

 

ובכל ימי הקציר שבאמצע, באה התורה ומצווה
עלינו: “מהחל חרמש בקמה תחל לספור שבעה שבועות”…

 

כי אחרי עבודת היום, כשמגיע שעות הערב,
ורואים את תוצאות העבודה של קציר החיטים והשעורים… ובעל-הבית מרגיש טוב ורענן
יחד עם הרגשת השמחה הגדולה של השפע החדש, שרואה כעת מול עיניו, איך שנערם לו בשדהו
אחרי יום עבודתו של קציר החיטים והשעורים… אז, הגיע הזמן שהוא צריך לעמוד בצד
שדהו, כבועז בשעתו שירד הגורן הלילה לשמור על הקציר חיטים והשעורים… ובדחילו
ורחימו עליו:

 

לפתוח פיו בשיר תודה והלל, להודות ולהלל
על כל החסד אשר עשית עמדי, ומברכים על ספירת העומר, כי רק העומר התיר לנו להשתמש
בתבואה החדשה…

 

ובכך, בספירה זו, נזכרים אנחנו כל זמן
הקציר בהקרבת מנחת העומר ממחרת השבת… ובכך בעצם מגלים כי לד’ המלוכה, וכל שפע
השדה רק מאתו יתברך, ‘כי לי כל הארץ’… כמו שאכן מתגלה כאשר משביתים את כל
מלאכת עבודה של חריש וקציר בשנות השמיטה והיובל….

 

*
*  *

 

חברים וידידים, במיוחד כעת, כאשר
עומדים אנחנו בתוך ימי חודש זיו, חודש אייר, ולקראת שבת ה’אויפרוף’… של אדוננו
מורנו ורבנו, אשר במוצאי שבת קודש זה חל יומא דהילולא רבא שלו, הלוא הוא התנא
האלוקי רבי שמעון בר יוחאי, שהוא זה שגילה בעולם את האורות הגדולים של תורת
הסוד והקבלה ופנימיות התורה, בואו יחד ונתבונן גם אנחנו בהסתכלות פנימית יותר
על עניין מצוות ספירת העומר שאנו עתה בעיצומה…

 

לכן, בואו יחד וננסה, בדקות הבאות
כשנעיין ונלמד את השורות הבאות, להתרומם קצת לעניינים הפנימיים המרומזים בכל
עניין הספירה הזאת, בכדי לדעת איך לקיים את המצווה מתוך הרגשת הלב וחמימות
אמיתית…

 

כי עלינו להבין, שאם אנחנו רוצים לזכות
לברר לצד הטוב והחיובי את הכסף שלנו, את הפרנסה שלנו, שהם בעצם מרומזים בכל העניין
של התבואה החדשה של השנה החדשה, הרי שבכדי לזכות לברר לצד הקדושה והטוב את השפע
החדש, הכסף החדש, הפרנסה החדשה, של השנה החדשה… צריך הרבה לבקש ולהתחנן:

 

‘תתיר צרורה’… ‘טהרנו שגבנו’… כי הרי ‘אתה ציוויתנו על ידי משה עבדך
לספור ספירת העומר בכדי לטהרנו מטומאתנו ומקליפותינו’…

 

כי בכל לילה ולילה מלילות ספירת העומר,
כאשר נעמדים לקיים מצוות הספירה, ומשתדלים לקיים את מצוות הספירה מתוך הרגשת
השתוקקות וגעגועים, הרי בכך אנו מצליחים שמכל דיבור ודיבור של מצוות הספירה, מתבררים
לצד הטוב והקדושה עוד ועוד טיפות הדם שבנפשנו…

 

כי הדיבור שיוצא מתוך הגעגועים נובע מתוך
כל טיפות הדם שבקרבנו כידוע על פי הפסוקים: ‘נפשי יצאה בדברו’… ‘כי
הדם הוא בנפש’…
(וכמבואר
בארוכה בדברי רבנו רבי נחמן מברסלב בליקו”מ ח”א תורה עה’).

 

כי בכוח הדיבורים והגעגועים ההשתוקקות
והספירה וההתרחקות ממאכל הבהמה של השעורים… גורמים לברר את השפע, את הכסף, את
הפרנסה, מתוך כל הבור מוץ ותבן… באופן שנזכה להתקרב בשלמות להקב”ה על ידי
השפע החדש, ולא, חלילה, שהשפע החדש, הכסף החדש, ישפיע עלי להתרחק מהקב”ה…

 

כי אחרי שכבר יצאנו ממצרים וקיבלנו כבר
את הדמים החדשים, את התבואה החדשה, את השפע החדש, את הכסף החדש, את הפרנסה
החדשה, שזה סוד ה’חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים בכל דור
ודור’…

 

ואז, אחרי היציאה מהמצרים, מתוך רחמי
ה’איתערותא דלעילא’
(=
ההתעוררות מצד העליון…),
עדיין צריך את ה’איתערותא דלתתא’ (= ההתעוררות מצידנו, מצד התחתון…), בכדי שאכן כל המאכלים, וכל השפעת השפע
של הכסף החדש, והפרנסה החדשה, יתבררו להם ממצב של מאכל בהמה למצב של מאכל אדם…
שבשפת המקובלים זה נקרא: שצריך להפוך את השעורים, את הדינים, ואת המוחין
דקטנות, לחיטים, ולחסדים, ולמוחין דגדלות…

 

כי גם אחרי היציאה ממצרים ומכל סוג
המצרים והגלויות, הרי שצריך עדיין להמתין שבעה נקיים… שבעה כפול שבעה…
בכדי לברר את כל הדמים העכורים…

 

כי כל סוד יציאת מצרים – על פי תורת
הקבלה – הוא הפסק טהרה ובירור הדמים של כל 5 מיני מראות דמים המטמאים בטומאת
הנידה… בסוד הפסוק: “ואעבור עלייך ואראך מתבוססת בדמייך”…
“ואומר לך בדמייך חיי בדמייך חיי”… כי ביציאת מצרים ובמצוות ספירת
העומר אנחנו גורמים שמתהפכים דם הנידה לדם טוהר לידה… דם מילה ודם פסח…

 

לכן, מתחילים לספור את השבעה נקיים
מיד ביציאה ממצרים והפסק הטהרה, בכדי לברר את החמשה מיני דמים הכפולים הללו העולים
כמניין עשר…
(כי הדמים הללו הם
בסוד 5 חסדים ו 5 גבורות)
שהם בסוד העשר פעמים אהי”ה באחוריים (א אה אהי אהיה…) שעולים כמספר ד”ם…

 

ובכוח מצוות הספירה שבכל יום ויום אנו זוכים
להפוך את האהי”ה להוי”ה
(כי אהי”ה יחד עם 4 אותיותיו והכולל הוא כמניין
הוי”ה)
, ומעלים בקודש
להפוך את ההוי”ה לא”ל
(כי הוי”ה יחד עם 4 אותיותיו והכולל הוא כמניין
א”ל)
ועשר פעמים א”ל
עולה כמניין: עמ”ר! כמניין: קר”י!… כי כל זה בא בכדי
לטהרנו מכל קליפותינו וזוהמתינו…

 

ואז בגמר השבעה כפול שבעה נקיים, טובלים
בליל החמישים, יחד עם השכינה, במקווה של שער החמישים… ומקבלים כל האורות הנפלאים
של מנחת החטים והדעת העליון של קדושת היובל, שהוא שלמות יציאת מצרים, ואז הבת קול
יוצאת שוב ומכרזת ואומרת:

 

“אנוכי ד’ אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ
מצרים מבית עבדים”….

 

*
*  *

 

והנה היות, שכאמור, השבת המתקרבת היא
שבת מיוחדת במינה:

 

שבת שבו מתאחדים אורות הספירה של מצוות
ספירת העומר יחד עם הקריאה של מצוות הספירה מתוך פרשת השבוע…

 

יהי רצון שנזכה
שיתעוררו הרחמים והרצון בעדנו ובעד כל נפשות ישראל בכל מקום שהם, להיוושע בהם בגוף
ונפש וממון.

 

וכדאי רבי שמעון בר יוחאי – שלקראת יום ההילולא שלו, רבים
בעולם כבר התאספו ובאו להיות יחד אתו עמו כאן בארץ ישראל, ליד מקום גניזתו, ליד
קברו – בכדי לעורר רחמי שמים ולסמוך עליו
בשעת כל מיני צער ודחק ולחץ…

 

ויהי רצון מלפני אבינו אב הרחמן, שכבר יתקיים בנו במהרה
בימינו, בכל הפרטים ובכל הבחינות, התפלה והבקשה שכל בני ישראל, בכל מקומות
מושבותיהם, מתחננים ומבקשים בכל ערב וערב בסיום קיום מצות הספירה:

 

ועל ידי זה י’ושפע
ש’פע ר’ב ב’כל ה’עולמות, ברוחניות ובגשמיות…

 

 

 

 

 

א ליכטיגער שבת…

 

ויהי רצון מלפני אבינו אב הרחמן, שזכות
ההכנה הגדולה לקראת יומא דהילולא רבה של בעל האמונה והביטחון,

 

ה’וא ר’בי ש’מעון ב’ר י’וחאי – י’ושפע
ש’פע ר’ב ב’כל ה’עולמות,

 

להתחזק תמיד עם מחשבות והרגשות של אמונה
וביטחון ובזכות זה נזכה להיוושע בגוף ונפש וממון – בכל מכל כל!

 

 

 

גוטע הכנות צום דעם הייליגן רבי שמעון
זי”ע

 

 

הכנה ליום המסוגל

ל”ג בעומר

 

 

אספר לך, בקצרה, דיאלוג (= שיחת חברים) של שני חברים שנסעו יחד
לרשב”י ואוזני קלטו, משום מה, את שיחתם.

 

זה כנראה יבוא גם לעזרתך!!!

 

*  *  *

 

תגיד לי, אבל באמת, ככה ‘דוגרי’. ‘בפנים’.

 

אבל, איך אומרים: ‘שיישאר בינינו’. מה זה באמת כל הל”ג
בעומר הזה?!

 

מה אגיד לך, הרבה פעמים אני מרגיש שכל הל”ג בעומר הזה
זה רק באלאגן אחד גדול.

 

סליחה שאני ככה מתבטא, אבל אני פשוט רוצה להיות איתך אמיתי,
אתה יודע מה אני מתכוון, נו, כל הנסיעות האלו למירון באמצע הלילה, עם כל העייפות
שמסביב, וכל הדחיפות האיומות סביב קברו של הרשב”י.

 

מה אתה רוצה שלא אסע?! איך אפשר? כולם נוסעים אז אני גם
נוסע, אחרת זה יראה מוזר.

 

אבל האמת היא, שאני לא מרגיש את החיבור לזה.

 

מה באמת יכול לגרום לי להתעורר ולהבין שכל זה שייך אלי, כן,
ממש אלי. וזה חשוב ונחוץ לי כל כך.

 

אולי תוכל לעזור לי בזה, כי הנה זה בא ומתקרב, ואני לא רוצה
השנה להרגיש כמו כל שנה!!!

 

*
*  *

 

החבר לא נשאר חייב, ולא טמן ידו בצלחת, שמעתי אותו אומר לו
בערך כך:

 

חבר יקר, בוא ונדבר קצת תכלית:

 

דע לך, האור של ל”ג בעומר בא לגלות ולהכריז בפני כל מי
שרק רוצה להקשיב ולשמוע:

 

שגם כאשר אם מצבך הולך על הפנים.

 

וגם כאשר נראה לך שהכול הפוך על הפוך.

 

וגם כאשר הינך רואה, עין בעין, שבורא כל עולמים, כאילו,
החליט להסתיר פנים ממך.

 

וגם כאשר הינך מתפלל ומתפלל ומתפלל ובכל זאת לא נענה.

 

וגם כאשר הינך מתחזק ומתחזק ומתחזק ובכל זאת לא פועל כלום.

 

בקיצור:

 

איין גרויסער גארנישט מיט נישט. (= לא! אחד גדול).

 

בכל זאת, הינך יכול לקבל בכוח הל”ג בעומר את העוז
והגבורה לעמוד ולהכריז בכל לב:

 

ובכל זאת שמך לא שכחתי! ובכל זאת שמך לא שכחתי!

 

ומתוך ההכרזה הזו שוב להרים עיניים מתוך לב נשבר ונדכה
ולצעוק ולשאוג:

 

נא נא אל תשכחני! נא אל תשכחני!

 

*  *  *

 

החבר המבולבל, ניסה להתנגד קצת:

 

מה קשור?! מה אתה מקשר לי פתאום כל זה לרשב”י, ולשמחת
מירון, ובכלל ליום ל”ג בעומר?!

 

*  *  *

 

קשור קשור, ועוד איך קשור, בוא תשמע טוב:

 

עליך לדעת להבין ולהאמין, שהסוד העצום המגולם ביום ל”ג
בעומר זה לא רק בגלל שזה:

 

היה, כנראה, יום פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי.

 

ולא רק בגלל:

 

שכנראה, ביום זה גם פסקו למות עשרים וארבע אלף תלמידי רבי
עקיבא.

 

ולא רק בגלל שביום זה:

 

כנראה, גם הסמיך רבי עקיבא את חמשת התלמידים החדשים שלו שהם
המשיכו מחדש את המשך מסורת הדורות של האמונה היהודית.

 

כי מעבר לכל זה, דע לך! שהסוד הגדול של ל”ג בעומר, הוא
גם כפי מה שגילה רבנו החתם סופר, ותמצית דבריו הם:

 

שכאשר בני ישראל יצאו ממצרים לקחו איתם את העוגות מצות
שהוציאו איתם בעת שיצאו ממצרים וזה היה מאכלם, וממאכל זה הם הצליחו לאכול במשך
חודש ימים.

 

כל זה היה איתם רק עד חודש ימים, מיום היציאה, עד שהגיע יום
י”ד באייר (שמטעם זה גם קבעו יום זה לפסח שני, כדברי היעב”ץ), שבו כל
העוגות והמצות הללו נגמרו.

 

ומאותו יום – 2 וחצי מיליון אנשים מתחילים ללכת רעבים
יום יומיים ושלוש עד ל”ג בעומר. ואין מה לאכול, וכל זה במדבר צייה,
והולכים למות מרעב.

 

‘וילונו העם על משה ועל אהרן’. כי כשהבטן ריק, רחמנא ליצלן
איך שאז נראים. ובפרט כאשר מדובר במיליוני אנשים.


אבל כלל ישראל, ברובו הגדול, בכל זאת החזיק מעמד באמונה וביטחון בד’ ובמשה עבדו.
ועל זה הקב”ה משבח אותם:

 

“זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותייך לכתך אחרי במדבר
בארץ לא זרועה”.

 

ואז, כשהגיע יום ל”ג בעומר, התרחש הנס, והמן
התחיל לרדת בו ביום.


כך מחדש רבנו החתם סופר, שזה השורש הגדול של שמחת ל”ג בעומר.


לכן, חברי היקר, אני מבין טוב מאוד את ההרגשה שלך על הבאלאגן הגדול שהינך מרגיש
בכל המציאות של הל”ג בעומר, אבל אל תהיה בטלן, אחי, וכמה זה יהיה טוב, אם כן,
שבכל זאת תתבונן טוב עד שתצליח גם אתה להתחזק, ביום מסוגל זה, עם השמחה הגדולה
הזאת, כי בכך תצליח בעזרת השם להמשיך גם עליך את הכוח העצום של האמונה והביטחון
והתלות המוחלטת בבורא כל עולמים.

 

כי כל עניין זה של גילוי מידת האמונה והביטחון ביום
מסוגל זה, קשור הדק היטב – על פי תורת הקבלה – לכל עניין השמחה הגדולה שנהוג
בכלל ישראל ביום מסוגל זה המכונה בשם: שמחת הרשב”י.

 

כי כל כוח הורדת המן, זה רק בזכות האמונה והביטחון. ולאמונה
והביטחון הזה זוכה כל אדם רק בכוח זכות הצדיקים, ובמיוחד הרשב”י, כי הוא זה
שגילה את שורשי עניין האמונה והביטחון בתכלית השלמות.

 

כפי שהגמרא אומרת: הרבה עשו כר’ שמעון – בענייני ההנהגה של
אמונה ביטחון – ולא עלתה בידם. כי רק הוא זכה לזה בשלמות.

 

אבל ביום זה, יום ל”ג בעומר, הוא יום חשוב מאוד בכל מה
שקשור למצוות ספירת העומר, כי ליום הזה יש כוח גדול על פי תורת הקבלה, להפוך את שם
האלוקים שהוא מרמז על דינים והסתר פנים. לשם קדוש ונורא של: אכדט”ם,
שהוא ההמתקה של שם אלוקי”ם.

 

*  *  *

 

רגע, רגע, ברחת לי עכשיו ל’קבלה’, נכון זה יום פטירת
הרשב”י, מותר קצת ‘קבלה’. אבל לאט לאט תסביר לי מה אתה אומר כאן.

 

זה ‘קבלה’? זה אפילו
לא הראשי תיבות של ‘קבלה’, אבל בוא אסביר לך את זה קצת יותר לאט.

 

דע לך, האותיות הפנימיות של אלהים, שהם האותיות לה”י
מתחלף לאותיות כד”ט. (וזה מראה על המתקה של הדינים המרומזים, בדרך
כלל, בשם הקדוש אלהי”ם. כי האותיות המתחלפות, הקודמות, מרמזות תמיד על עניין
של המתקה. וכאן האותיות הרי התחלפו לאותיות הקודמות להם, כי כ’ זה לפני ל’ וד’ זה
לפני ה’ וט’ זה לפני י’. והאות א’ הרי אין אות לפניה לכן היא נשארת א’. כמו כן
האות ם’ סופית נהפכת לאות מ’ פתוחה ולכן גם היא נשארת אות מ’), והאותיות המתחלפות
הללו יוצא בגימטריא: ל”ג! וביחד עם הא’ והמ’, זה נהיה
כשתי מילים: א”ם ג”ל, שזה גימטריא ע”ד!

 

וכל זה מרומז בסוד הפסוק: ויעקב קרא לו ג”ל
ע”ד!

 

כי על ידי הג”ל נעשה ע”ד.  והשם ע”ד הזה הוא בסוד הפסוק: בטחו
בד’ עדי ע”ד.

 

ולכן, בכל שנה, ביום ל”ג בעומר, יורד אור גדול של: בטחו
בד’ עדי עד!

 

כי בכוח הל”ג נעשה שם אלהים בסוד שם ע”ד!
ומתגלה הע”ד, ג”ל ע”ד. שזה הגל שעשה יעקב אבינו נגד לבן
הארמי.

 

ולכן, דווקא ביום מסוגל זה, יש כוח גם בידך להתחיל
ולהתחזק בכוח הרשב”י, באמונה וביטחון… ועל ידי זה להמשיך את השפע של
המ”ן. שבתוך שפע ירידת המ”ן כלולים כמה וכמה עניינים נשגבים רוחניים
וגשמיים כאחד.

 

כי המ”ן הזה שהתחיל לרדת בל”ג בעומר היה בו כוח
של כל הרפואות שבעולם. ולכן, בכדי להמשיך רפואות, על פי הכוונות, צריך לכוון
מאוד כשאומרים בתפלה: “בורא רפואות”, שזה מכוון לספירת ההוד.

 

ולכן בהוד שבהוד, שזה יום ל”ג בעומר. זה
רפואות שברפואות. גם רפואה גשמית וגם רפואה רוחנית.

 

כמו כן יש כוח בירידת המ”ן להמשיך את הסוד
הרוחני של המ”ן שזה על פי קבלה בסוד: מיין נוקבין. שזה בסוד מציאת
הזיווגים.

 

וואו, זה כבר מתחיל להיות מעניין… אהה!!!

 

דע לך, שבכדי שיהיה לך גם ‘סידור מלא’. הרי כמו כן יש כוח
בל”ג בעומר להמשיך את המ”ן, כפשוטו, שזה בסוד הפרנסה.

 

וחוט המשולש לא במהרה ינתק – כי אם לא תהיה בטלן, ולא תסתכל על כל הבאלאגן והבלבול
והעייפות, ותנצל בכל עוז את הרגעים הקדושים האלו של הנסיעה וההשתטחות לקברו של
הרשב”י, הרי שתזכה גם אתה להמשיך, בכוח הרשב”י ביום שמחתו, יום ל”ג
בעומר:

 

גם רפואה! וגם זיווגים! וגם פרנסה!

 

ועל ידי זה תזכה להתברך, מתוך אמונה וביטחון בשלמות, להתקרב
להקב”ה, ללימוד התורה, ועבודת התפלה, וקיום המצוות והמעשים טובים, והכול מתוך
שמחה וחדווה, בכוח הרשב”י וכל הצדיקים.

 

ומכאן גם הבקשה אליך, חבר וידיד:

 

חבר, אל תהיה ‘אנוכי’! אל תהיה ‘מופנם’ רק בתוך עצמך
וצורכך!

 

זכור תזכור להזכיר בתפילותיך ביום זה גם את כל שאר בני משפחתך,
ואת כל שאר חבריך, כמו גם את כל שאר כל אחינו בני ישראל בכל מקום שהם, מתוך
הריקודים הצוהלים בחצר הרשב”י. שמתערבב יחד עם שפיכת הלב על קבר הרשב”י.
וכל זה, בוודאי, גם יחד עם המשקה של הח”י רוטל.

 

ספר לי אחר כך מה הרגשת. תאמר לי אחר כך מה תמליץ לשנה הבאה
לכל מי שרק ירצה לשמוע בקולך.

 

 

הצלחה גדולה! און האב גי’פועל’ט אלעס גוט’ס…

 

 

כתיבת תגובה