פניני באר בשדה לבאר סגולתם ורום ערכם של פרשת ‘קרבנות הנשיאים’

  • Post author:
  • Post category:מאמרים
Print Friendly, PDF & Email

יום ה’ ג’ לחודש ניסן ה’תשע”ג

ביום המקריב קרבנו נשיא לשבט זבולון

לעילוי נשמת אבי מורי הכ”מ

ר’ חיים יהודה לייב בן ר’ נחום יצחק שמעון ז”ל פראנק

 

פניני באר בשדה

בביאור סגולת אמירת “קרבנות הנשיאים”

ביב’ הימים הראשונים של חודש ניסן

 

פרשת נשא – היא הפרשה
הארוכה ביותר מפרשיות התורה, ובתוכה מצאנו שהתורה חוזרת על עצמה יב’ פעמים רצופים,
כמעט את אותם לשונות הפסוקים, המספרים לנו את סיפור הקרבת הקרבנות על ידי נשיאי
ישראל באותם יב’ הימים הראשונים של חודש ניסן, אחרי היום הגדול של הקמת המשכן
בראש חודש ניסן.

 

והנה, ‘מנהג ישראל תורה’ (עיין תוס’ מנחות
כ:).
שבכל שנה ושנה, באותם י”ב הימים
הראשונים של חודש ניסן, נוהגים ישראל לקרוא בהם, דבר יום ביומו, את פרשת הקרבנות
של הנשיאים. וכבר כתבו על כך הספרים הקדושים:

 

‘בכל יום ויום של יב’ הימים
הראשונים של חודש ניסן קוראים פרשת הנשיא של זה היום. כי כל נשיא ונשיא היה לו
סודות גדולות, אשר המשיכו שפע הרוחנית כל אחד לשבטו כל ימי עולם.

 

ולא לחינם כתבה התורה כל שבט
ושבט כל פרטי קרבנו, אף על פי שכולם היו שוות, והיה ראוי לומר בדרך קצרה. ובקריאת
הפרשה מעורר קדושת היום’
. (ומקורו
בשל”ה תחילת מסכת פסחים והובא בכף החיים סי’ או”ח תכ”ט, ועיין היטב
גם בטור או”ח סי’ תכ”ט בשם ‘מסכת סופרים’ ובנו”כ שם).

 

 

והנה, בספר המידות (ערך חיתון אות ו’) כותב
רבנו הקדוש רבי נחמן מברסלב:

 

“מי שקשה לו למצוא
זיווגו – ירגיל את עצמו לקרות בקרבנות הנשיאים”.

 

חז”ל אמרו (סנהדרין קא’) על הפסוק (משלי טו):

 

‘דבר בעתו מה טוב’ – כל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם.

 

וכך אמרו גם במסכת סופרים (יח’ ה’ א’):

 

כל המקריא פסוק בעונתו מעלה
עליו כאילו בנה מזבח חדש ומעלה עליו קרבן.

 

*

 

בספר חיי מוהר”ן מובא (מנוקד סי’ פד’): בתוך דברי הסיפור על הכסא, שראה רבנו הקדוש במקום שראה:

 

“שהלכו לשם כל העולם,
אנשים נשים וטף לראותה, וכשחזרו משם, אזי תיכף נתקשרו ונעשה שידוכים ביניהם.

 

וראיתי שם, שהיה חקוק על
הכסא כל צורות של כל ברואי עולם, וכל אחד היה חקוק עם בת זוגו אצלו.

 

ובשביל זה נעשים תיכף
שידוכים, כי כל אחד מצא שם וראה בת זוגו
“.

 

ואז שאל רבנו הקדוש:

 

מה יהיה פרנסתי? ואמרו לי:
שאהיה שדכן!

 

ובחיי מוהר”ן (מנוקד סי’ תקצ”ה) בתוך דבריו וגילוייו הנפלאים בענייני שידוכים מובא, שרבנו
הקדוש העיד על עצמו:

 

שיודע בזה העניין של שידוכים
סודות נוראים שלא נתגלו בעולם.

 

והתפאר אז:

 

שיודע בעניין שידוכים מה
שאין יודעים בזה כל גדולי הדור מאומה! 

 

וכבר גילה רבנו הקודש בליקוטי מוהר”ן (פט’
ח”ב):

 

“הדעת משדך כל השידוכים,
כי כל השידוכים הם שני הפכים, והדעת הוא המתווך בין שני הפכים, ועל כן לפעמים
קשה למצוא זיווגו, כי לפעמים שני המשודכים רחוקים מאוד, והם שני הפכים ביותר זה
מזה, ועל כן קשה למצוא זיווגו – והתיקון לזה: שצריך שיבוא להבר-דעת לשמוע תורה
מפיו ועל ידי זה יכול למצוא השידוך שלו. נמצא כשהבר-דעת אומר תורה הוא משדך
שידוכים”.

 

*

 

והנה, עומד לפנינו אותו שדכן גדול, שיודע היטב בענייני
שידוכים, ומגלה לנו, ש: “להרגיל עצמו לקרות בפרשת הנשיאים, סגולתו – גם
לכל ימות השנה – לכל מי שקשה לו למצוא זיווגו”…

 

והרי הדברים ק”ו, שבאותם הימים שעל פי ‘מנהג ישראל
תורה’ קוראים בהם את פרשת הנשיאים, קרבן כל נשיא ביומו,
(ולמנהגים מסוימים גם מתוך ספר התורה, ויש מנהגים שרק באותם
הימים שמוציאים בהם ספרי תורה, שני וחמישי, אז קוראים גם את הפרשה של נשיא היום מתוך
ספר התורה),
ומוסיפים אז לבקש גם תפלות
ובקשות ש: ‘יאירו נא עלי כל ניצוצין קדישין וכל האורות הקדושות הכלולים בקדושת
זה השבט’. ודאי, אם כן, שימים מסוגלים המה לקיים בהם ביתר שאת וביתר עוז את
דברי רבנו הקדוש.

 

*  *  *

 

והנה, זה ודאי שדברי רבנו הקדוש בכל מקום עמוקים מיני ים,
ובתוך כל דבריו מסתתרים להם סודות עליונים ורזין טמירין, ויש בכלל דבריו רמזים
פלאיים על כל העניין של:

 

השידוכים והזיווגים שבין
כנסת ישראל לאביהם שבשמים, לקרב לבות ישראל לאבינו אב הרחמן, שזה סוד “ביום
חתונתו” – “זה יום מתן תורה”.

 

כי גם בקשר הזה, הקשר שבין החתן הגדול והנורא הזה – קודשא
בריך הוא. ובין הכלה הנפלאה הנעלה הזאת – שכינתיה, כנסת ישראל, נשמות
ישראל. יש הרבה פעמים שנוצר מצב של קשה למצוא זיווגו… של קלקולי שלום בית…
של אפרשותא ופירודא בין קודשא בריך הוא ושכינתיה…

 

כי כל זה נוצר עקב גרימת דם נידה לשכינה על ידי עוונותינו,
שזה פוגם בשס”ה גידים, שס”ה לא תעשה. שזה מביא את הפירוד בין כל אחד
מאתנו לבין אבינו שבשמים
(עיין היטב בארוכה בכל זה בדברי רבנו בליקוטי מוהר”ן
חלק א’ תורה כט’).

 

ובעצם הימים הללו, הימים המסוגלים והנפלאים שאנחנו נמצאים
כעת בתוכם, הימים הראשונים של ימי חודש ניסן, “ראשון הוא לכם לחודשי השנה”,
שבספרים הקדושים מובא: שי”ב הימים הללו יש בהם שורש לכל יב’ חדשי השנה…
ובימים אלו זכינו והנהיגו לנו חכמי ישראל לקרוא דבר יום ביומו את קרבן הנשיא של
אותו היום, הרי שיש בוודאי בימים אלו כוח וסגולה מיוחדת לקבל בתוכנו את הכוח של:

 

השדכן הגדול והנפלא הזה,
השדכן שמשתדל בכל עת ובכל שנה מחדש לחבר ולייחד את הכלה היפה והנעימה, נשמות
ישראל, לחתן הנפלא והנורא, קודשא בריך הוא.

 

כי הוא משתדל לעורר את כל אחד ואחד מאתנו להתכונן לקבל
כראוי את הימים הנפלאים והמסוגלים הללו, הימים שבהם מתכוננים, שוב ושוב, בכל שנה
ושנה לראות את עצמנו יוצאים מגלות מצרים הפרטית, עד להביא אותנו שוב לפני היום
הגדול והנפלא, יום חתונתו זה יום מתן תורה, בחג השבועות, עד שיתקיים בשלמות
בכל אחד ואחד:

 

תואר כלה מאוד נתעלה בקבלת
יום זה עשרת הדברים.

 

*  *  *

 

אבל, בכל זאת הכלל הידוע הוא:

 

“שאין מקרא יוצא מידי פשוטו”.

 

ולכן, גם כל עניין מציאת הזיווגים, כפשוטו ממש, נמצא בדבריו
הקדשים.

 

ומכאן, הקריאה לכל אב ואם בישראל, המחפשים למצוא את זיווגם
ההגון של בניהם ובנותיהם, ולכל בחור ובתולה שהגיעו לזמן פרקם, ועומדים המה למצוא
את זיווגם ולהקים בתים נאמנים בישראל:

 

בחור! שא נא עיניך.

 

עומד לפניך השדכן הגדול,
ונותן עצה הוגנת לכל אלו העומדים סמוך לפרקן, וברצונם לזכות לקריעת הים סוף הפרטי
שלהם…

 

כמו כן הוא קורא גם לכל אותם
ההורים שיחי’, שבביתם הגיעו בניהם ובנותיהם סמוך לפרקן, ומצפים ומייחלים ‘לעת
מצוא’, לקיים מאמר חכמים
(מכילתא משפטים ג’, ועיין קידושין ל: כתובות נב:(
‘חייב אדם להשיא את בנו’.

 

הרי ודאי שמצווה לפרסם להם,
במיוחד לימים אלו, את הסגולה הגדולה של השדכן הגדול. “להרגיל עצמו לקרות
בפסוקי פרשת הנשיאים”. לקיים בזה רצון השדכן הגדול, בתמימות ובפשיטות, בכדי
להיוושע בתשועת עולמים.

 

*

 

והנה, על אף שטבע הסגולה שאין לבקש עליה הסבר (עיין היטב
ליקו”מ ח”א תורה כא ט’),
בכל זאת
מצאנו ראינו בדברי קודשו של הרב ר’ נחמן משטעהרין ז”ל
(במראה מקומות
על ספר המידות הנ”ל)
שמציין את
דברי המדרש
(מד”ר צו ח’ ג’):

 

‘חביב היה קרבנות הנשיאים
לפני  הקב”ה כשירת הים’.

 

ומתוך כך מבאר ברמז את סגולת אמירת ‘פרשת הנשיאים’ על פי מה
שרבנו הקודש מגלה
(שם בספר המידות בסעיף א’ בערך חיתון):

                                           

‘אמירת שירת הים בכוונה גם
היא סגולה למציאת הזיווג’.

 

כי הרי ‘קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף’ (פסחים קיח:
ועיין היטב ליקו”מ ח”א תורה ט’).
ולכן, כמו שהוא כבר שר ומזמר ומשבח על קריעת ים סוף הכללי –
כך גם יזכה לשיר ולרנן על קריעת ים סוף הפרטי.

 

הרב מטשעהרין גם מרמז שם בכפלים, על פי לשון המדרש (נשא יב’
ח’):
על הפסוק:

 

‘ביום חתונתו’ – זה אוהל
מועד. ומניין לאוהל מועד שחיתונין היו? דכתיב: ‘ויהי ביום כלות משה’ – שהכתיב היא
‘כלת’.

 

להורות, על עניין החיתון של חתן וכלה. כי יום זה של הקמת
המשכן היה כיום שהכלה נכנסת בה לחופתה.

 

וזה הרי ידוע, שכל בית של כל אחד מישראל הוא בניין המשכן
הפרטי:

 

‘ואיש ואשה שזכו שכינה
ביניהם’
(סוטה יז’).

 

‘ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם’
(תרומה
כה’ ח’)
– ‘בתוכו’ לא נאמר, אלא
‘בתוכם’, בתוך כל אחד ואחד
(של”ה סט’ א’. ראשית חכמה שער אהבה פ”ו).

 

*

 

ולחידודא בעלמא, אפשר להוסיף, (אבל יש לציין, ש’מוסר-השכל’
גדול יש ב’לחידודא’ הזאת…), שלפעמים, מניעת ועיכוב השידוך הוא בשני פנים.

 

א. שעדיין בני הזוג לא
הצליחו להביא עצמם להיות במצב של כלי מוכן לקבל על עצמם את הנשיאה בעול של
בעל/אשה, עם כל המורכבויות של עבודת ה’שלום-בית’ ביניהם.

 

ב. שכל אחד מבני הזוג בוררים
לעצמם את ה’משהו מיוחד’, שקשה למוצאה.

 

ולשני אלה יש סגולה לפרשת הנשיאים לתקן דעותיהם ומחשבותיהם…

 

כי בכדי למנוע את העיכוב במציאת הזיווג לאותם המתעכבים מתוך
המניעה הראשונה, שעדיין לא הגיעו לכלל מוכנות נפשית בקבלת נשיאות עול העבודה של השלום
בית בין שני בני זוג. על זה באה התורה בפרשת הנשיאים לתת עצה הוגנת ומחשבת מוסר השכל
גדול…

 

כי הנה ידוע התמיהה על האריכות הגדולה של ‘פרשת הנשיאים’
שכופלת את עצמה 12 פעמים. והתורה מאריכה ביותר מ-60 פסוקים שנראים לכאורה
כמיותרים.

 

אבל לפי מה שמתבאר במדרשי חז”ל, הרי הגם שכל נשיא
הקריב במדוייק ממש את אותם הקרבנות של שאר כל הנשיאים, אבל כוונת כל אחד ואחד
הייתה שונה בתכלית מחברו
(עיין היטב מד”ר נשא ועיין רמב”ן וספורנו על
התורה).

 

והנה, מיסודות ‘השלום-בית’ הוא כח הדיבור – לדבר בשובה
ונחת דברי חן ריצוי ופיוס. ולהתחדש בדיבורים אלו בכל יום מחדש… ועל אף שלכאורה
אותם הדיבורים שאמר אתמול חוזר ושונאה גם היום ומשלשו גם למחר…

 

ואפשר, שכל עניין זה באה התורה הקדושה לגלות לנו ולרמז לנו בכל
עניין האריכות של פרשת ‘קרבנות הנשיאים’, כי כמו שהנשיאים הקריבו בכל יום את אותו
קרבן ממש על כל פרטיו אבל בכל זאת הייתה זאת עם כוונות וטעמים אחרים לגמרי לגמרי…

 

כך ממש גם בנוגע לענייני שלום-בית והשיחה והדיבור בין הבעל
והאשה… כי את אותם הדיבורים אפשר, וצריך, לאומרו כל יום בכוונה אחרת, ובטעם
אחר, ובניגון שונה… כך, שיש בכוח אותם הדיבורים להשפיע ולחדש בכל יום תמיד מעשה
ה’שלום-בית’!!!

 

ובכדי למנוע את העיכוב של אותם המתעכבים במציאת זיווגם אך
ורק בגלל שהם עדיין ‘מחפשים’ את ה’משהו המיוחד’… על זה גם באה התורה באריכות פסוקי
פרשת הנשיאים לתת לנו עצה טובה והדרכה נפלאה ו’מוסר השכל’ גדול לומר לנו:

 

הרי, בדרך כלל, בנוהג שבעולם, כאשר נדיב אחד מנדב חפץ כל
שהוא, הרי חברו ישתדל לנדב חפץ אחר, בכדי לקבל התייחסות מכובדת לעצמו…

 

והנה, בוא וראה מה היה מעשיהם של נשיאי ישראל… כי הם, הנשיאים,
לא שמו לבם לגינוני כבוד וגאווה והתנשאות, וכולם כאחד הקריבו את אותם הקרבנות ממש.
ולכן, גם האריכה התורה לכבד כל אחד ואחד מהם, כי אם מחמת ענוותנותם הקריבו כל אחד
כחברו, יאבד בשביל זה פרשה שלימה על קרבנו?!

 

ומכאן, גם לימוד עצום בענייני שידוכים, לאותם המתעכבים
בשידוכם רק בכדי לחפש את ה’משהו מיוחד’ לפי טעמו – בוא נא וראה מעלת הנשיאים,
שהקריבו כל אחד ואחד כחברו, ולא חיפשו להביא דווקא ‘משהו מיוחד’. וזה הביא את
השראת השכינה בתוך כלל ישראל, ב’יום כלת משה’.

 

ולעובדא ולמעשה:

 

מצד אחד, בוודאי שעל כל אחד
ואחד מוטל החיוב להכין את עצמו להיות כלי ראוי להשראת השכינה בעבודת המידות
ו’השלום-בית’…

 

ומצד שני, לדעת גם ש’ארבעים
יום קודם היצירה כבר מכריזים בת פלוני לפלוני’
(סוטה ב).

 

ויהי רצון מלפני אבינו אב הרחמן:

 

שמתוך שמחות ישראל למטה, יתעורר כבר שיוכרז בשמים ממעל ועל
הארץ מתחת, גם על החתונה הגדולה והקדושה שכל העולם כולו עומד ומצפה לראות מתי כבר
יבוא השעה הזאת:

 

‘בת פלוני’ – נשמות ישראל –
‘לפלוני’ – קוב”ה…

 

ויקויים במהרה:

 

‘ישיש עליך אלוקיך כמשוש חתן
על כלה’
(ישעיה סב’).

 

 

 

א ליכטיגער חודש ניסן

 

ובניסן עתידין להיגאל…

 

כתיבת תגובה