א נ א א י ז ו ן ו א פ ר נ ס ו א כ ל כ ל . . .
כי כל הד' מינים הללו מרמזים גם לעניינים רוחניים נעלים של ספירות הקודש כמובא בספרים, שהאתרוג הוא בסוד ספירת המלכות של היסוד, והלולב הוא בסוד ספירת היסוד עצמו, והערבות הם בסוד הנצח וההוד, וההדסים הם בסוד חסד גבורה תפארת… שהם כלל כל שבעת הספירות…
וכאשר אנחנו לוקחים אותם בידינו ומנענעים אותם לכל הששה קצוות הרי בכך אנו מראים על רצוננו העז והחזק להמשיך עליהם ועלינו שפע חדש ממרומים… שאור הדעת העליון ישפיע הארתו לכל השבע הספירות… לכל כלל הששה קצוות…
כל זה בעצם בא לרמז שאנחנו רוצים להיות קשורים ומחוברים לבורא כל עולמים בכל מקום ובכל זמן… כי מנענעים אותם ג' נענועים כאשר מוליכים אותם לכל צד, ומיד מחזירים אותם עד הלב והחזה… לומר:
אוי! טאטע אין הימל… אוי! אבא שבשמים… אני רוצה להיות מחובר אליך בגשמיות ורוחניות, גם מצד דרום וגם מצד צפון, גם מצד מזרח וגם מצד מערב, גם מלמעלה וגם מלמטה… שבכל מקום ומקום ובכל זמן וזמן אזכה להיות מחובר אליך…
עם כל הד' מינים הללו מסתובבים גם שבעת הקפות סביב הבימה עם הס"ת… וביום הושענה רבה מסתובבים שוב שבעה הקפות… כעין ההקפות שעושה הכלה סביב החתן מתחת לחופה…
בוודאי שבכל מנהגי ישראל יש רמזים לעניינים נעלים מאוד השייכים לסודות רוחניים עצומים… ובכך מעוררים התעוררות עליון אצל הספירות הרוחניות הנעלות הסתומים מאוד בעולמות עליונים… ומנסים לעשות מעשה לנענע אותם בכדי שיוריקו וישפיעו גם עלינו שפע ממרומים… שפע רוחנית ושפע גשמית כאחד… תורה וגדולה במקום אחד…
כל זה מביא אותנו לגמר החתימה של הושענא רבה… בו מתרצה לנו החתן העליון לחתום אותנו לחיים טובים ומאושרים רוחניים וגשמיים יחד…
ואז פורצת לה השירה והזמרה בשמחת יום הנישואין… שהוא יום שמיני העצרת… יום הייחוד העליון בין כל נשמה ונשמה לבין אבינו בשמים…
א פריילאכן יום טוב סוכות
או א פריילאכער יאר
מוטה