פניני ‘באר בשדה’ ביאורים בליקוטי מוהר”ן חלק א’ תורה לק ‘מישרא דסכינא’

Print Friendly, PDF & Email

תמצית הביאורים שהתבררו והתלבנו עם חברי כולל ‘נקודה טובה’

בחודשי מר-חשוון וכסליו – כהכנה לימי החנוכה ה’תשע”ב

על פי ליקוטי מוהר”ן חלק א’ תורה ל’

 

>א)
תורה זו נאמרה בשבת חנוכה
ה’תקס”ז. ועיין חיי מוהר”ן (פט): שִׂיחָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל רַבֵּנוּ
זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מוֹצָאֵי שַׁבָּת פָּרָשַׁת תּוֹלְדת תק”ע פּה
בְּרֶסְלַב. כָּל סֵדֶר הַזְּמַנִּים שֶׁל כָּל הַשָּׁנָה, דְּהַיְנוּ ראשׁ
הַשָּׁנָה יוֹם כִּפּוּרִים סוכּוֹת הוֹשַׁעְנָא רַבָּא שְׁמִינִי עֲצֶרֶת
חֲנוּכָּה וּפוּרִים. וּמִקּדֶם לוֹ חֲמִשָּׁה עָשָׂר, פֶּסַח שָׁבוּעוֹת וְכוּ’.
בְּכָל זְמַן וּזְמַן מֵאֵלּוּ הַזְּמַנִּים אֵין אֲנִי כְּמוֹ מִקּדֶם.
[הַמּוּבָן מִדְּבָרָיו הָיָה שֶׁבְּכָל אֵלּוּ הַזְּמַנִּים הוּא בָּא עַל
הַשָּׂגָה וְדַעַת חָדָשׁ לְגַמְרֵי וְאֵינוֹ עוֹבֵד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
בְּאֵלּוּ הַזְּמַנִּים עִם הָעֲבוֹדָה שֶׁעָבַד כְּבָר בְּאֵלּוּ הַזְּמַנִּים
בַּשָּׁנִים שֶׁעָבְרוּ, רַק בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה הוּא בָּא עַל הַשָּׂגָה
חֲדָשָׁה לְגַמְרֵי, וְיֵשׁ לוֹ עֲבוֹדָה חֲדָשָׁה בְּאֵלּוּ הַזְּמַנִּים].
בַּחֲנוּכָּה שֶׁל אֶשְׁתָּקַד הָיִיתִי מַדְלִיק הַנֵּרוֹת וּשְׁאָר הַנְהָגוֹת
חֲנוּכָּה בַּכַּוָּנוֹת שֶׁל הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר אָז, וְכֵן בְּראשׁ הַשָּׁנָה
וְיוֹם כִּפּוּר וְכוּ’ הָיְתָה עֲבוֹדָתוֹ בָּהֶם עַל פִּי הַכַּוָּנוֹת שֶׁל
הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֶמְרָה בְּראשׁ הַשָּׁנָה זֶה. רַק שֶׁהָיְתָה בְּדַקּוּת יוֹתֵר,
הַיְנוּ, שֶׁעֲבוֹדָתוֹ הָיְתָה בְּדַקּוּת יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר
בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל. ע”כ לשונו הזהב שם.

 

<![if !supportLists]>ב)
<![endif]>ומתוך כך מובן לכל משכיל
ומעיין שגם תורה ל’ זו, שנאמרה, כאמור, בשבת חנוכה, הרי שבוודאי בלולים בו כל
הכוונת של ימי החנוכה על כל מצוותיהם ומנהגיהם, על אף שרבנו הקדוש בחר במאמר זה
להעלים לגמרי את כל עניין החנוכה והמסתעף לה. כי הרי אף גם את הפירוש של הפסוק
‘ויהי מקץ שנתיים ימים’, (שקוראים בשבת חנוכה) שבו התחיל את אמירת המאמר, בחר בכל
זאת רבנו הקדוש להעלים ולא לגלות איך כל פסוק זה מרומז על פי השגת מאמר זה, כמבואר
בסוף המאמר.

 

<![if !supportLists]>ג)
<![endif]>ועיין במה שמרמז על כך ר’
אברהם בר”נ בביאור הליקוטים (ידיעה כח) שגם העלמה זאת היא חלק מתיקוני מאמר
זה, כי רבנו הקדוש בעת עוסקו במאמר זה עסק אז בעצמו לחתוך ולהבדיל ולקצור את
המלכות מבין הד’ גלויות, אשר על כן הוא חייב גם לקצור ולחתוך ולהבדיל חלק מתוך
גילויי פיו של התורת חסד על לשונו, והיה מוכרח בהשגותיו לקצר ולהעלים חלקים
מסוימים בגילוי תורה זו.

 

<![if !supportLists]>ד)
<![endif]>וכמובן גם מרמיזת שיחתו (חיי
מוהר”ן שיחות השייכות לתורת כא) בעניין הרגשתו לאחר אמירת מאמר זה שהוא כמו
מי שפסקו עליו להכותו בארבע רוחות העיר, כי גם זה נובע מכך שרבנו הקדוש בעצמו עסק
אז בתיקוני מאמר זה להציל את המלכות, שהיא היא חלקי נפשות ישראל, בכל חלקי הד’
בנים של השחרי”ת (ח’כם ר’שע ת’ם ש’אינו י’ודע), שהם הם חלקי המלכות של הד’
עולמות אבי”ע, ושהם הם הענפים של פני החכם ישכר חמור גרם, היודע עיתים לקבוע
את הזמנים והשלוש רגלים בכדי להעלות לשם את כל חלקי נשמות מלכות ישראל להחיותם
ולהיטיב לבם ופניהם. וצריך תחילה לחתוך ולהבדיל ולקצור אותם מכל הד’ מלכויות
דקליפה, אשר על כן רבנו הקדוש בעצמו הרגיש בנפשו את המכות בכל ד’ רוחות העיר, ובזה
בעצמו מגלה לנו על הייסורים הקשים שהוא סובל מאתנו, שלכן צריך לדונו לכף זכות
ולקבל את קרן תוכחתו, אף שנאמרת לפעמים בדרך בזיון, כי הרי אין אדם נתפס על צערו.

 

<![if !supportLists]>ה)
<![endif]>מה מאירים אם כן, לפי זה,
חידושי תורתו של מוהרנ”ת (הבנויים על מאמר זה בליקוטי הלכות השכמת הבוקר ד’
מאות י’ ואילך), שמבאר פרטים רבים בכל ענייני ימי החנוכה על פי פרטי השגת מאמר זה –
ובין היתר גם עניין: הדלקת נרות החנוכה, כוונת ג’ הייחודים של נרות החנוכה, ניסי
החנוכה על ידי עבדיך הכוהנים שהערו למות נפשם על קידוש השם, מחלוקת בית שמאי ובית
הלל בפוחת והולך ומוסיף והולך – כי בוודאי ובוודאי שמתוך כל שורה ושורה ומתוך כל
בחינה ובחינה הנאמר במאמר זה, אפשר להתחבר ולהתקשר ולזכות לשורשי הכוונות הנפלאות
והנוראות של ימי החנוכה.

 

<![if !supportLists]>ו)
<![endif]>כי תמצית הנאמר במאמר זה
הוא שהצדיק הגדול במעלה, המלמד הגדול שיודע ללמד לכל נפשות ישראל את ההשגות
האלוקות הרמים והנשגבים, ויודע להלבישם ולצמצמם בכדי שגם הקטנים במעלה יבינו, והוא
הרופא המומחה ביותר לרפאות כל חולי וכל מכאוב.

 

<![if !supportLists]>ז)
<![endif]>כי הוא הצדיק הגדול הזה,
הוא בסוד ה’יששכר חמור גרם’ שמגלה לכל נפש ונפש שיש שכר לפעולתך ויש תקווה
לאחריתך, והוא היודע בינה לעיתים כי הוא יודע בכל עת ועת להציל כל נפש מציפורני
עמלק ואגג שהם כללות כל הד’ מלכויות דטומאה.

 

<![if !supportLists]>ח)
<![endif]>כי עליו נאמר ‘אלה מועדי
ד’ אשר תקראו אותם במועדם’ – אל תקרי ‘אותם’ אלא ‘אתם’, כי החכמים הגדולים הללו הם
הם הקובעים את הזמנים ומסדרים את ימי הלבנה עם ימי החמה בכדי להאיר את החכמה עילאה
של החמה והשמש לחכמה תתאה של הלבנה והירח.

 

<![if !supportLists]>ט)
<![endif]> כי כל זה בסוד הייחוד בין הרב והתלמיד,
שזה בסוד ‘מי יקום לי עם מרעים’ שזה הייחוד בין הי’ והל’, כי הם המאירים את הארת
פני הוי”ה גם בבן הרשע, ובכל אלו שהיו מריעים נגדו יתברך. כי גם כאשר הם
עוסקים בתוכחתם להגיד לעמי פשעם בהרמת קרן השופר שלהם, הרי זה רק בכדי לגלות על
ידי תוכחתם את עומק אהבתו של השם יתברך לכל נפש ונפש. כי עיקר התגלות החסד היא
בכוח קול המלכות של תוכחתם, בסוד ‘יהלמני צדיק חסד ויוכיחיני’. שזה מציל את קול
השאגה של השכינה ושל הקב”ה על נפילת המלכות בין העכו”ם. כי בקול תוכחתם
מתגלה תורת החסד שבפיהם, ועל ידי זה הם מעלים קול המלכות שבכל אחד ואחד מנפשות
ישראל להצילו מיניקת הכסילות של ד’ המלכויות של הטומאה, ואז נתגלה איך שגם המריעים
הם אחים ורעים אהובים כלפי מעלה, (כמבואר בליקו”מ ח”ב תורה צא, ומה נפלא
שמאמר זה בא במספר הל’).

<![if !supportLists]>י)
<![endif]> וזה כלל כל כוונת החנוכה, שזה
להכניע את ה’וכסי”ל בחושך הולך’, שזה בסוד ימי חנוכה ביומי ד’כסלי”ו’…
כי עיקר קליפת יוון היא התגברות חכמת הטבע חכמות חיצוניות, שרוצים לינוק יותר מידי
מהחכמה האמיתית החכמה דקדושה, ובכך הם ממשיכים את המלכות דקדושה בין העכו”ם.
כי כל עוד הם יונקים רק כפי חיותם ולא יותר הרי אז אפשר עדיין גם לכתוב ספר תורה
עם אותיות יווניות, כי הם בסוד ‘יפת אלוקים ליפת’ – יפיפיתו של יפת ישכון באהלי
שם, כי הם בסוד קליפת נוגה, אבל כאשר הם רוצים גם לתרגם את הכול כפי רצונם, והם הם
המשתלטים על תרגום התורה שבכתב, כתלמי מלך יוון בזמנו, הרי אז יורד חושך כפול ומכופל
בעולם, כי נעשה שאגה אדירה של השכינה והקב”ה, בסוד התענית החמור של עשרה
בטבת.

 

<![if !supportLists]>יא)
<![endif]> כי חכמת התורה, חכמת הצדיקים,
חכמת המלמד הגדול והרופא המסור, שיודע להלך נגד רוחו של כל קול וקול מנשמות מלכות
ישראל, זה בסוד המשכת והדלקת הנרות והאורות של השגות אלקות המאירים לארץ ולדרים
עליה. כי הם האורות של ימי החנוכה המאירים מרום המעלה של הוי”ה אהי”ה,
ועוד בסוד המילוי שלהם בע”ב וקס”א, העולים רג”ל, ומתתיהו בן יוחנן
כהן גדול חשמונאי ובניו הצליחו בכוח מסירות נפשם להמשיך את אור הראש והכתר הזה עד
רגלין שברגלין, הוד שבהוד, ותיקנו על הניסים בברכת הודאה, וקבעו שמונת ימי חנוכה
אלו להודות ולהלל. כי ההוד בסוד השמיני מלמעלה למטה, כי הוא המשכת אור חכמת השמן
של אור פני ד’, המלובשים בלב אימא עילאה, שהוא בסוד שמן משחת קודש של החשמונאים,
שנמשך ונתגלה בכוח גבורתם, שכל זה בסוד הייחוד של החכמה והבינה, הוי”ה
ואהי”ה, השמן בחשאי עם הגבורה של המכבים, שזה בסוד ההתכללות של גילוי הכהן
איש החסד בכוח קול קרנא דחמרא של ישכר חמור גרם בקול תוכחתו, של ‘הרם כשופר קולך
והגד לעמי פשעם’, כי כל זה בסוד ‘בני בינה ימי שמונה קבעו שיר ורננים’.

 

<![if !supportLists]>יב)
<![endif]> כי מלכות יוון היא מלכותא בלא
תג”א, כי בוודאי אין להם את התגא והכתר שבראש, שזה בסוד הרג”ל שבראש,
שהוא בסוד ההוי”ה והאהי”ה במילואם, בסוד התכללות החכמה והבינה, ולהורידם
מלמעלה ועד למטה, להאיר גם לקטנים ולחולים את ההשגה הגדולה של הראש. כי כל זה שייך
רק אצל החכמה האמיתית, חכמת הצדיקים יודעי בינה לעיתים, לגרום לכך ש’יראה כל זכורך
את פני האדון ד’ בשמחת המצוות המתקבצים בשלוש רגלים. והם, היוונים, רצו להשכיחם תורתך
ולהעבירם מחוקי רצונך, ולהחריב את קדושת הבית המקדש השני, ולהמשיך את כל העשירות
של קדושת המקדש אליהם, וכל זה בכדי להשבית, חלילה, את שמחת הרגלים, ולנתקם מהאור
הגדול של המשכת ההשגות האלוקות בסוד ‘כי נר מצוה ותורה אור’.

 

<![if !supportLists]>יג)
<![endif]> אבל בכוח מתתיהו כהן גדול ובניו
זכו להמשיך ישועה לדורות, להמשיך את הענווה הגדולה והשפלות הגדולה ובושת הפנים של
המלכות דקדושה, שהיא כלולה ובלולה יחד עם העז כנמר של העזות דקדושה, בכדי שיוכלו
לקבל על עצמם עול תורה ועבודת התפלה, כי בלי העזות דקדושה אי אפשר כלל לגשת לתורה
ותפלה. אבל כל עזותם היא מלאה עם בושת פנים, כי עזותם מתבטא רק בכך שאינם בושים
מפני המלעיגים עליהם, אבל הם עצמם נשארים שקטים ומקבלים בזיונם באהבה. לא כן, ועוד
בהיפך מהם, הם מלכות יוון החצופים, המלאים עזות של עז פנים לגיהנום. ורק בזכות נס
החנוכה אפשר לזכות להמשיך על עצמם את הבירור הגדול והנפלא הזה, של קבלת עול מלכות
שמים באהבה מתוך עזות דקדושה, ולהינצל מעזות וחציפות של הסטרא אחרא והיוונים.

 

<![if !supportLists]>יד)  <![endif]>כי היוונים חשבו לעצמם שכל כוח הבית המקדש היא הממון והכסף הגשמי שישנו שם,
ולכן רצו להמשיך ולהפיל את כל נפשות ישראל לתאוות הממון החיצוני, שאין בו שום
מכוון כלל, ובכך טימאו כל השמנים. כי כל תרבותם היא תרבות ‘ספרטא’, לנתק את הגוף
מרוחניות, שלכן חנוכ”ה עולה גו”ף, אבל גם עולה באפ”ו, שהוא הקשר
בין הנשמה לגוף. והם רצו לנתק את הקשר הזה, כי לא רצו להאמין שאפשר בכלל לקדש את
ה’לכם’, ואמרו: ‘כתבו לכ”ם על קרן השור אין לכ”ם קשר לאלוקי ישראל’. וכל
עבודתנו נגדם היא לעורר את הקשר הגדול והחזק בין ה’לכם’ לבין ‘הנשמה’, בין ה’גו”ף’
ובין ה’באפ”ו’, ולכן: ‘מתתיהו בן יוחנן כהן גדול חשמונאי ובניו’ יוצא בדיוק
כמו: ‘הויה אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה’. כי זה כל המלחמה כאן להראות
שמלכותו בכל משלה.

 

<![if !supportLists]>טו)
<![endif]> אבל כאשר התגברו עליהם החשמונאים
בכוח חכמת התורה האמיתית הרי שהתברר שכל העושר והממון דקדושה היא אך ורק בכדי
להגיע באמצעותו להמכוון, ולכן יש עניין גדול להרבות בצדקה בימי החנוכה. כי אותם
החכמים יודעי בינה לעיתים, שהם בסוד יששכר חמור גרם ותרגומו עתיר בנכסין, היא רק
בכדי להגיע לשלימות ההשגות אלקות בכוח הסיבובים של ההלכות, עד שהגיעו לצרת הבת עין
והשחרות של עזות העשיר, ומשיגים בכוח השחרות והעזות הזאת את האורייתא דעתידא
להתגליא לעתיד, עד שכל התורות נעשים קפוי וקל וכפסולת נגד האור הגדול של הנר מצוה
והתורה אור שיתגלו ויתגלו בכל עת יותר ויותר, שזה בסוד האור הגנוז המאיר מתוך
ל”ו נרות החנוכה בסוד הל”ו שעות שהאיר אור הגנוז ונגנז בסוד הל”ו
מסכתות שבש”ס.

 

<![if !supportLists]>טז)
<![endif]> כי חלילה לנו לעשות מהעשירות אלילי כסף וזהב, כי
אז הרי זה נהפך ללאו של ‘לא תעשה לך פסילים’, וכל תורתו היא אז חכמת הפסילים של
תרבות יוון, של הסבי דבי אתונא שנלחמים עם החכימי דיהודאי, שהוא רבי יהושע בן
חנניה, והם הם המתמיהים ושואלים איך אפשר כלל להציל את המצב של ‘מישרא דסכינא’, של
קול צעקת ושאגת הערוגה של הסכינים שנפלו לידיהם. כי בעיניהם יש רק ממון חיצוני,
ואינם מבינים שיש מצב להפוך את ה’מישרא’ של המלכות והסכין, של כל לימודי החכמות
האמיתית, למצב של ‘צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה ועיף בלי מים’, עד שמגיעים
למצב של ‘כאיל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלוקים’. כי הכול בכוח הממון
דקדושה והכסף וזהב והעשירות המופלגת שהיה בבית ראשון בזמן שלמה המלך, החכם מכל אדם,
וגם במידת מה בזמן בית שני, המאיר בתוך הלפני ולפנים של פני הוי”ה, המאיר בכל
השלוש רגלים לכל נפש ונפש בשעת עלייתו לרגל.

 

<![if !supportLists]>יז)
<![endif]>כי העזות והממון של מלכות
החשמונאים הזאת היא בסוד ‘פסל לך’ של לוחות האבנים אשר משם נתעשר משה, כי כל עשירותו
היה מלא יחד עם ענווה ובושת הפנים של ‘והאיש משה היה עניו מאוד מכל האדם אשר על
פני האדמה’, כי בכוח ענוותנותו זכה תמיד להמשיך על עצמו את כלל כל אורות פני
הוי”ה המלובשים בלב בינה אימא עילאה, והשיג בשלמות מ”ט שערי בינה וחכמת
התורה האמיתית, היפך חכמת היוונים. שזה דייקא הביא אותו עוד ועוד להרגשת הענווה
והשפלות המאיר בסוד הימים טובים נגד גסי הרוח (כמבואר בארוכה בליקו”מ
ח”א תורה קל”ה המצורפת לתורה זו כמבואר שם עיי”ש).

 

<![if !supportLists]>יח)
<![endif]> כאשר מגיעים אנחנו כעת לימי
החנוכה ומתכוננים שיירדו לארץ ולדרים עליה אור שבעת הימים יחד עם האור שלמעלה
משבעת ימי הבנין, שזה בסוד א”ז ישיר משה, ובסוד ההזאות של הכהן הגדול בתוך
קודש קדשים ביום הכיפורים אחת למעלה ושבע למטה, ובסוד שבעת ימי חג הסוכות יחד עם
אור שמיני עצרת, שזה בסוד שבעת ימי החנוכה יחד עם האור של זאת חנוכה, הרי שתורה זו
מלמדנו בינה שאור זה הוא בסוד הדלקת האורות של ההשגות אלוקות על מנת להאירם גם
ללמטה מעשרה טפחים, לקטנים ולחולים ביותר, כי כל האור של ימי החנוכה הוא בסוד הארת
הנר של ג’ הייחודים וכ”ה האותיות שבהם המרומזים בנ”ר חנוכ”ה, של
הוי”ה אהי”ה הוי”ה אלוקי”ם הוי”ה אדנ”י.

<![if !supportLists]>יט)
<![endif]> כי כלל הכוונה בחנוכה היא להאיר
את ההארה הנפלאה הזאת שלמעלה גם לעולמות שלמטה. ובוודאי בכדי לזכות לכך צריך תחילה
להיות מוכן למסור נפשו על קדושת השם, כדוגמת מתתיהו ובניו, שזה בסוד קבלת התוכחה
של ה’קרנא דחמרא’ של ה’ישכר חמור גרם’ בכוח קרנו ושופרו אשר ‘הרם כשופר קולך והגד
לעמי פשעם’, וגם כאשר היא נאמרת לפעמים בדרך בזיון. כי כל זה הוא בסוד הכוהנים
החשמונאים שהתלבש בהם מידת התוכחה והגבורה. כי זה בסוד ‘שמאלו תחת לראשי’, וזה
מביא בסוף את ה’וימינו תחבקינו’. כי התוכחה הזאת והמלחמה הזאת של המכבים מביא אתו
את נס פח השמן, כי כל זה בסוד התגלות אור החסד. כי בקבלת התוכחה וכוח הגבורה והדין
של ימי הדין של כל השלוש רגלים הוא בסוד הייחוד של הוי”ה אדנ”י. ובכוח
זה מתגלה האור הגדול של הוי”ה אלוקי”ם, בהשפעת אור החסד של החג”ת,
ואז דייקא זוכים להעלות את המלכות של כל אחד, בסוד שמחת הלב ואור פני הוי”ה,
שזה בסוד הוי”ה אהי”ה, שבייחוד החב”ד והכתר, והוא אור שמאיר
מהקמצים שבא”ק, בבסוד הקמצים של בי”ט של חילוף אותיות שמ”ן. כי כל
עיקר עניין החנוכה זה להמשיך את האורות הגבוהים והנעלמים עד העולמות התחתונים,
בכדי לגרום אחר כך לעולמות התחתונים לעלות למעלה למעלה, בסוד ‘מוסיף והולך’
ו’מעלין בקודש’!

 

כתיבת תגובה