פנינים על ההגדה של פסח – בדרך של שאלה ותשובה

  • Post author:
  • Post category:פסח
Print Friendly, PDF & Email

 

פנינים מתוך ‘באר
בשדה’

לקראת מצוות הגדה
של פסח

ערב חג הפסח ה’תשע”א

 

 

חבר וידיד הי”ו

ברכת חג כשר ושמח

לך ולכל משפחתך

יחד עם כל בית ישראל

 

 

לפניך בתמציתיות, דברי
הכנה והסבר למנהגי ליל הסדר, בדרך של שאלה ותשובה, כראוי למנהגי ‘ליל
הסדר’, והכול במטרה להביא את עצמך להרגשה האמיתית של:

 

‘חייב אדם לראות
את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים’
.

 

ולהגיע להרגשה, ולהביא גם
את כל הנוכחים בסעודת ליל הסדר – האישה, הילדים, האורחים – שכולם ירגישו מעין
שחרור של יציאה מן המצר ברוחניות ובגשמיות…

 

 

למה זה נקרא ‘ליל הסדר’?

<![if !supportLists]>א.     <![endif]>כי
זה הלילה היחיד בשנה שיש בו כזה סדר מסודר לסעודה. ולא כמו בשאר ימי השבתות
והיו”ט.

<![if !supportLists]>ב.     <![endif]>כי
בצאתם מעבדות פרעה ומצרים קיבלו על עצמן עבדות השם להיות מסודרים בתכלית הסדר.
לדעת שיש יום ויש לילה, ובהם יש זמנים מסודרים, זמני קריאת שמע ותפלה של
שחרית מנחה ומעריב… ויש שבת ויו”ט עם זמני כניסה ויציאה מסודרים…
ולא כל איש הישר בעיניו יעשה… רק יש סדר למקרא!

<![if !supportLists]>ג.      <![endif]>כי
רק מי שמקושר לבורא כל עולמים ויצא מעבדות פרעה ומצרים הוא מתנתק מהא”ב
שאינו כסדר (תשר”ק…), וניצל מכל הירידות
והבלבולים, ומעתה יהיה נעשה לו חייו כסדר (אבג”ד…),
כי רק מי שיש לו אמונה חייו חיים.

 

 

למה שמים ג’ מצות בליל
הסדר ולא ב’ שלמות כבכל שבת ויו”ט?

<![if !supportLists]>א.     <![endif]>כי
כמו שבשעת יציאת מצריים הלכו אחר משה רעיא מהימנא באמונת חכמים, ואמרו: ‘אנו אין לנו אלא דברי בן
עמרם’… ולא עשו חשבונות מה יאכלו במדבר… ועל זה משבחם השם יתברך: ‘זכרתי לך
חסד נעורייך אהבת כלולותייך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה’. והשם יתברך ריחם
עליהם ונתן להם ג’ דברים ההכרחיים של האדם. שהם אוכל, שתייה, בגדים. שהם באר,
ענן, מן. שמהמים של הבאר בזכות מרים טעמו בו כל טעמי המשקאות, ומאכילת המן בזכות
משה טעמו כל טעמי האוכל, ובכוח הענן זכו למלבושים טובים ומתוקנים ‘בשומו ענן
לבושו’ בזכות אהרן, שזה כנגד אברהם יצחק יעקב – כמו כן בכל שנה ושנה, כאשר
חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, הרי אל לו לדאוג כלל דאגת הבאר,
ענן, מן. לכן שמים על השולחן 3 מצות לזכור את ה- 3 מתנות הללו.

 

 

למה לובשים קיטל – בגדי
לבן בליל הסדר?

<![if !supportLists]>א.     <![endif]>כי
רק כאשר זוכרים את יום המוות עם בגדי התכריכים רק אז אפשר להעריך את יופי
החיים אחרת, ולהרגיש חירות אמיתי בלי סרחון הגאות.

<![if !supportLists]>ב.     <![endif]>כי
בליל הסדר מתחילים התחלה חדשה, צ’אנס חדש, יציאה מהרע והתחלת העשה טוב, עבדים
למקום ולא ליצר הרע של פרעה ומצרים, ואז אנו כחתן ביום חופתו שמוחלים ופוקקים לו כל עוונותיו שלובש בגדי לבן, וכדוגמת יום הכיפורים
והושענא רבה, שגם אז הם ימי דין ותשובה שמוחלים בהם עוונותיהם של ישראל.

 

 

למה מסדרים את כל הפרטים
בתוך קערה עגולה?

<![if !supportLists]>א.     <![endif]>ליל
פסח הוא בריאה חדשה, כאילו בריאת העולם מחדש, והעולם הוא הרי נברא בעיגול,
ככדור. ובליל פסח שמים קערה, שגימטריא שע”ה, שהוא
כשעה עגולה. ומכניסים בו את כל הג’ מצות
ועוד שש פריטים ויחד עם הקערה עולה כמנין 10 שהוא כנגד
כל העשר ספירות שבהם נברא העולם, ומתחדשים בהתחדשות חדשה להיכנס בעבודת השם
יתברך.

 

 

מתחילים את עריכת
‘ליל הסדר’ עם אמירת 15 הסימנים כי יש בהם הרבה סודות ורמזים רוחניים.

 

 

תחילת הסדר היא: קדש.
וצריך לכוון בו גם על תחילת המצווה של 4 הכוסות, שהם ממשיכים שמחה וקדושה, ‘יין
ישמח לבב אנוש’ ולהמשיך את ה’קדשנו מכל עם ורוממנו
מכל לשון’, שיתקיים בכל אחד מיושבי הבית, בפרטיות, ‘והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי’
– לצאת מכל סוג  מיצר בלילה קדוש זה.

 

 

למה לא נוטלים ידיים
לסעודה מיד אחרי הקידוש כמו בכל שבת ויום טוב?

<![if !supportLists]>א.     <![endif]>כי
כשרוצים לצאת מן המצר, מגלות מצרים, ורוצים להגיע לשולחן ערוך, לתורה וגדולה במקום
אחד, הרי הדרך היחידה להגיע לכל זה, זה רק אם הוא יקבל על עצמו לשמוח גם כאשר
יש לו רק חתיכת כרפ”ס, כי על אף שכרפ”ס מרמז על ס’ פר”ך,
העינוי והיגיעה והגלות ומוחין דקטנות, עם כל זה צריך
להרגיש גם אז אמונה ובטחון בבורא כל עולמים. כי גם כאשר יש לו רק חתיכת כרפס
וחתיכת ירק – בכל זאת: ‘ביה אנא רחי”ץ’ – ורח”ץ כרפ”ס… להרגיש שמחה בכרפס כאילו יש לו עכשיו ‘חור
כרפס ותכלת’… כאילו הוא לבוש בבגדי יקר ומשי, ומתוך כך יזכה גם לשמוח בשולחן
ערוך.

 

 

למה מחלקים את המצה
האמצעית לשניים ומצניעים את החלק הגדול ל’צפון’?

<![if !supportLists]>א.     <![endif]>כי
מיד בתחילת הסעודה של הגאולה מן המצר, הרי צריך מיד להכניס את ההרגשה לכל יושבי
הסעודה – האשה, הילדים, האורחים – שלא כל דבר אפשר
להבין מיד. יש הרבה קושיות בחיים שעדיין יישארו כל אורך זמן הגלות… ומצניעים
את החתיכה הגדולה לצפון, לסוף הסעודה, לזמן הגאולה, שרק אז יבינו הכל.

 

 

מצוות מגיד צריך
להשתדל לקיים באופן שכל אחד ואחד מבני הבית ויושבי השולחן יבינו וירגישו כל אחד
כפי יכולתו את הסיפור של יציאת מצריים. וכהקדמה למצוות הסיפור מביאים את דברי
הזוהר על החשיבות הגדולה של סיפור יציאת מצרים בכל בית בישראל.

 

 

למה מתחילים את הסיפור של
ההגדה עם ‘הא לחמא עניא’?

<![if !supportLists]>א.     <![endif]>במצוות
המצה יש שני חלקים: מצד אחד הוא חלק העוני ‘לחם עוני’, לחם של שבויים ושל עבדים.
ומצד שני הוא גם לחם הגאולה ‘שלא הספיק בצקם להחמיץ עד שגאלם’. כי מיד כאשר
מתיישבים עם כל בני הבית והאורחים בליל הסדר מזכירים לכל אחד שיזכור היטב את
הקשיים של הגלות ושל החיים במשך כל השנה, כפי שעובר על כל אחד בפרטיות, ומתוך כך
להגיע להרגשה של שמחה, שהנה עכשיו כולם יושבים מסובים כבני חורין וגם מזמינים את
כולם לסעודה ‘כל דכפין ייתי וייכול’…
מתוך שמחה. כי כמו בגלות מצריים היה תחילה עינוי ושיעבוד ואחר כך גאולה, כמו
כן ממש עלינו לזכור שמתוך כל העינויים יוציאנו הקב”ה למרחב. ולכן אל לו לאף
אחד להתבלבל מהעוני, רק להתנהג כאבותינו במצריים שצעקו וזעקו ומתוך כך הגיע
גאולתם.

 

 

למה מצוות סיפור יציאת
מצרים בנויה בלשון של שאלה ותשובה?

<![if !supportLists]>א.     <![endif]>יש
מצווה תמידית לספר בשבח יציאת מצרים, אבל בליל פסח יש עניין ביותר שכולנו חייבים
לספר ביציאת מצרים באופן של שאלה ותשובה, וזה למטרה בכדי לחדד ביתר שאת את
הסיפור, שבדרך כלל על ידי שאלה ותשובה מתבררים הרבה פרטים ביתר ביהירות.

<![if !supportLists]>ב.     <![endif]>מטרת
השאלות בליל הסדר היא גם בכדי להכניס בלב כל המסובים – נשים, ילדים, אורחים – שאין
חלילה פגם בשאלות שיש לאדם בהנהגת השי”ת את העולם, כי הנה ‘אפילו כולנו חכמים
כולנו נבונים כולם צריכים לשאול’… ‘וכאן הבן שואל’… ‘והיה כי ישאלך בנך מחר
לאמור’… רק השאלה צריכה להיות באופן הראוי, בכדי לקבל תשובה, ועל דרך זה
בנוי כל מצוות ההגדה.

 

 

מה היא התשובה שמתחילים
מיד אחרי ה’מה נשתנה’ – ‘עבדים היינו לפרעה במצרים’?

<![if !supportLists]>א.     <![endif]>ראשית
לכל, צריך כל אחד להכיר את האמת, שבתחילה ‘עבדים היינו’ – ‘והקב”ה הוציאנו
מעבדות לחרות’. לכן, גם כאשר יש עדיין שאלות, צריך להיזהר, שחלילה לנו שהשאלות
הללו יביא אותנו לספיקות באמונה נגד הבורא כל עולמים, כי הרי צריך לזכור את
האמת, ש’עבדים היינו’ – ו’הקב”ה
הוציאנו מעבדות לחירות’, לכן חייבים אנו לקבל עלינו עול מלכותו יתברך גם כאשר
עדיין יש שאלות.

<![if !supportLists]>ב.     <![endif]>מבואר
בחז”ל שה’עבדים היינו’ היא החלק של ‘מתחיל בגנות’,
וה’ויוציאנו ד’ אלוקינו משם’ הוא החלק של ה’מסיים בשבח’ – וזה צריך להכניס בכל היושבים והמסובים בליל
הסדר –  האשה,
הילדים, והאורחים – אל תשכח לרגע את ה’גנות’, אל נא
תשכח את ההתחלה שלך שהיו שם הרבה דברים שלא עשית כהוגן את רצונו יתברך, ולכן יש
קשיים בחיים, בכדי לתקן את הגנות שלך… ואחר כך זה יסתיים ב’שבח’. אל תיתן למצב של ה’מסיים
בשבח’ להשכיח ממך את ה’מתחיל בגנות’, ה’עבדים היינו’ היא התשובה ל’מה
נשתנה’, כי כשהאדם רואה לילה ארוך כזה.. גלות ארוכה כזאת… צרות כאלה, קשיים
כאלה, התשובה לכך היא: ‘מתחיל בגנות’, ‘עבדים היינו’, הלכנו אחרי היצר הרע
כעבדים… ושמענו בקולו, ולכן יש קשיים, אבל בסוף יהיה ‘מסיים בשבח’,
שהקב”ה יוציא את כל אחד מידו ומיד כל הקשיים והצרות.

 

 

למה התשובות לשאלת הבנים
היא באופן של כנגד 4 בנים דיברה תורה?

<![if !supportLists]>א.     <![endif]>בכל
בית, של כל אחד, יש מציאות של כמה וכמה סוגי ילדים, ולכן דייקא
בלילה זאת שמתחילים התחלה חדשה בהתקרבות לבורא כל עולמים מזהירים את כל ראש בית
אב: דע לך! שכנגד 4 בנים דיברה תורה, וחלילה לך להרחיק אף אחד מהבנים, כי גם
כאשר יש בתוך ביתך בן רשע, חלילה, אל נא תזרוק אותך מביתך ושולחנך, אלא קרבהו,
תשאיר אותו על שולחנך יחד עם כל הבנים האחרים, כי זה עניין של ‘אברהם תיקן שחרי”ת’ שהוא ר”ת: ח’כם ר’שע ת’ם ש’אינו
י’ודע, כי את כולם צריך לתקן, ואז תראה איך שגם כנגד בן
הרשע דיברה תורה, ואם היום הוא עדיין בן רשע – הרי מחר יתהפך ויהיה בן חכם.

<![if !supportLists]>ב.     <![endif]>גם
בתוך כל אחד ואחד בפרטיות יש חלקים שבו הוא כבן חכם, ויש חלקים שבהם הוא מתנהג כבן
רשע… ובלילה זה צריך להביא את עצמנו להבנה, לא להתרחק, ולא ליפול, גם כאשר
רואה האדם בעצמו שיש בו חלקים שהוא עדיין כבן רשע, כי התורה מדברת נגד כל סוגי
ה-4 בנים.

 

 

 

למה התשובה לשאלת הבן רשע
היא מתוך הפסוק בתורה על שאלת הבן שאינו יודע לשאול?

<![if !supportLists]>א.     <![endif]>עם
הבן רשע, ועם החלקים של האדם שבו הוא עדיין כבן רשע, צריך להתנהג באופן של ‘שמאל
דוחה וימין מקרבת’… מצד אחד אל נא תזרוק אותו מביתך ושולחנך, ומצד שני כדי
שלא יהיה לו השפעה שלילית על שאר הילדים התמימים וה’שאינו
יודע לשאול’, לכן עליך לפנות לתם ולשאינו יודע לשאול,
ואתם לדבר, מול עיני הבן רשע, ולומר להם: דעו לכם, אנחנו לא מרחיקים את הבן
רשע, והא ראיה שהוא כאן ליד שולחננו, אבל האמת היא, שאם האח המסכן שלנו היה מתנהג
כך גם בגלות מצרים הרי הוא לא היה נגאל… כי ‘בעבור זה עשה ד’ לי’ – לי ולא לו…
ובכך שאינך מתייחס כל כך לבן רשע, רק הנך מדבר לבנים האחרים, עם תוקף האמת של
האמונה והבטחון והמסורת, הרי בזה אתה ‘מקהה את שיניו’ –
אתה מחליש את כוחו והשפעתו… חלילה לך להכות את הבן רשע… אלא לגרום להחליש את
שיניו, להחליש את השפעתו, ובכך תגרום שגם הוא יתקרב בסופו של דבר.

 

 

ר’ ברוך ממז’יבוז’ היה מפרש: דע לך כוחו הגדול של הדיבור! כי אם
אתה רוצה לדעת למה החכם הוא חכם? דע לך כי הכל תלוי ב’מה הוא אומר’… ואם רצונך לדעת למה הבן רשע הוא רשע? דע לך
כי הכל תלוי ב’מה הוא
אומר’… כי הכל תלוי בכח
הדיבור של האדם. ולכן בלילה קדוש זה של יציאת מצרים, של פה-סח… מגלים לכל
בני הבית, את כוחו הגדול של הדיבור, ומכניסים דעת באשה והילדים והאורחים, שמעתה
ישמרו כל אחד את מוצא פיו ולשונו, כי הרי ‘חכם’ הוא לפי ‘מה הוא אומר’… ו’רשע’ הוא גם לפי ‘מה הוא אומר’…

 

 

מהו ה’והיא
שעמדה לאבותינו ולנו’?

<![if !supportLists]>א.     <![endif]>בלילה
קדוש זה של ליל הסדר צריך להביא את האשה והילדים
והאורחים להבנה, שדייקא בגלל ש’לא
אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו’ זה מה שהציל אותנו… כי אם הגויים היו רק מקרבים
אותנו, היינו חלילה מתבוללים ביניהם… ואל לו לאדם לחשוב שאם היינו מתנהגים כמו
הגויים היה לנו קצת יותר טוב, לא ולא! כי גם אם היינו מתבוללים חלילה בינם, גם אז
הם היו הורגים בנו, כמו שראינו שהיה בזמן השואה, שעשרות שנים היו הרבה יהודים
בגרמניה מתבוללים בין הגוים, ובסוף חיפשו את כל היהודים
עד דור שני ושלישי… לכן דייקא בכך שאנו ‘מגביהים
את הכוס’ ואנו שונים מהם, ולכאורה בגלל זה ‘לא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו’ – דייקא זה ‘עמדה לאבותינו ולנו והיא מה שגרמה ‘שהקב”ה
מצילנו מידם’.

<![if !supportLists]>ב.     <![endif]>בלילה
קדוש זה מכניסים דעת באשה והילדים והאורחים, שדייקא
בגלל ש’לא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו’, זה לבד גרם
לנו להיוושע… כמו שהתחיל עם יעקב שביקש לבן לאבד את הכל,
וירדו מצרים והתרבו שם במאוד, והמצרים החלו את העינוי והשיעבוד,
ומה עשו אבותינו? – צעקו! וזעקו! ויאנחו! ויאנקו! – וזה גרם ש’וישמע ד’ קולינו וירא את עניינו ואת הלחץ ואת הדחק’, שזה כל הקשיים
בגוף שזה ‘דוחק’, ובנפש שזה ‘לחץ’… לכן גם היום, כאשר מתעורר על האדם המצב של
‘לא אחד בלבד עמד עליו לכלותו’, ועובר עליו דוחק בגוף ובממון ולחץ נפשי של חוסר
מנוחת הנפש, מה העצה? – רק לצעוק ולזעוק אליו יתברך… ואז השי”ת יצילו מכל
המצרים והמעיקים, ויעשה לו ניסים ונפלאות ישועות ונחמות. כי אם היה רק טוב לאדם,
היה חלילה יכול לשכוח מהשי”ת מרוב טובה… אבל על ידי שמתעורר עליו קושי
ושיעבוד, ו’לא אחד בלבד עמד עליו לכלותו’, מזה נתעורר
לשוב אל ד’, ולצעוק אליו, ועל ידי זה מתקרבים אליו, ונושעים מהצרות.

 

 

למה בכדי להגיע לשולחן
עורך צריך לעבור לפני כן אכילת הכזיתים של המצה מרור
וכורך?

<![if !supportLists]>א.     <![endif]>על
פי המשל הידוע של ר’ נחמן מברסלב על היהודי והגוי, חסרי הבית, שכל אחד התארח אצל
יהודי בליל הסדר. והיהודי הכין את הגוי את כל הסדר של ליל פסח, אבל שכח לעדכן אותו
על המרור… והגוי מיד בתחילת הסעודה היה קצת בשמחה על הכוס יין של קידוש, אבל אחר
כך התחיל הכרפס ואמירת ההגדה, וכשכבר הגיעו סוף סוף
למוציא-מצה והוא מחכה כבר לשולחן ערוך, ואז נותנים לכל אחד את המרור, וזה הרי
היהודי שכח לומר לו, ואז נתן הגוי בעיטה לשולחן הסדר, והתחיל לקלל את כל היהודים,
וברח מהבית… ואמר ר’ נחמן, בליל הסדר צריך להסביר בסבר פנים יפות לאשה ולילדים ולאורחים המסובים בסעודה:  אל תהיה כמו אותו הגוי, אלא המתן המתן! נכון, שכך הוא דרכו של עולם, יש ישועות קטנות כדוגמת
היין והכזית מצה, אבל אחר כך יש גם מרור, ואם לא
מחזיקים מעמד במרור, אזי בורחים כמו הגוי… אבל כשמחזיקים מעמד במרור, אז רואים
שיש גם כורך, יש מצה ומרור ביחד, נכון שיש מרור ומרירות, אבל יש גם מצה, וההרחבות
והצרות כרוכים יחדיו, ואם מחזיקים מעמד – מגיעים לשולחן עורך…

 

 

מסיימים את ההגדה ב: צפון
ברך נרצה – פיוטים, אדיר במלוכה, אל בנה ביתך בקרוב, אחד מי יודע, חד גדיא – מה הקשר ביניהם?

<![if !supportLists]>א.     <![endif]>כאשר
מתקרבים לקראת סיום הסדר של ליל הפסח, מסבירים בסבר פנים יפות לאשה
ולילדים ולאורחים: הנה אנחנו כעת מתקרבים לשלב של ‘צפון’ והוצאת האפיקומן, כי
בסופו של דבר הקב”ה יוציא את כל הטעמים הגנוזים והנסתרים, ויסביר לנו בטוב
טעם ודעת את כל סיבת הגלות והיסורים שעבר כל כל נשמה ונשמה בכל משך ימי הגלות… ומתוך כך אנחנו
מגיעים ל’ברך’ ו’הלל’,
ואנחנו מברכים את שמו הגדול, ומשלימים את ההלל, ואומרים ‘הלל הגדול’ ו’נשמת כל חי’… ומרגישים שאנחנו כל הזמן ‘מרוצים’ לפני
הקב”ה. ומתוך כך פונים אנו לבורא כל עולמים ואומרים לו: רבוש”ע!
הנה אנחנו מספרים לפניך כעת באמירת הפיוטים, את כל החסדים שעשית עם כלל ישראל
לדורות עולם בלילה קדוש זה, והנה כעת אנחנו נמצאים בעת רצון הגדול של שעת חצות
לילה, אנא ממך בורא כל עולמים, כפי שעשית לאבותינו בכל משך ההיסטוריה ניסים
ונפלאות בלילה זה, כן גם עתה, שאתה הוא אדיר במלוכה ובחור כהלכה בנה כבר ביתך
בקרוב… כי הרי אתה אחד יחיד ומיוחד בשמים ובארץ, ובחרת בנו ונתת לנו 2 לוחות הברית
ויש לנו זכות אבות ואמהות… ולכן גם כאשר עובר על כלל ישראל בכלליות ובפרטיות
צרות ויסורים של ‘שונרא’ ו’כלבא’
‘חוטרא’ ‘אשא’ ו’מיא’… בכל
זאת הרי אתה כל תוכל, ואתה הוא ה’אחד שבשמים ובארץ’,
ואתה הוא ה’אבא דזבין את הגדיא’ – כלל ישראל – בשני לוחות הברית… לכן ‘בנה כבר ביתך
בקרוב בימינו’… אמן!

 

 

ושוב נסיים בברכת:

חג כשר ושמח,

מיט פריילאכע הערצער!

 

מוטה

 

 

 

כתיבת תגובה