פניי באר בשדה פרשת מקץ – הכנה לימי החנוכה וליום המסוגל ‘זאת חנוכה’

Print Friendly, PDF & Email

לקראת שבת פרשת מקץ –
ה’תשע”ד

ענייני ‘ימי החנוכה’ ויום
המסוגל ‘זאת חנוכה’

 

פנינים מתוך באר בשדה

לקראת שבת פרשת מקץ – שבת חנוכה

 

גלגלה
ההשגחה הפרטית, שלעולם יצא פרשת מקץ – הפרשה שקוראים כל בני ישראל בכל
מושבותיהם בשבת חנוכה, והלא דבר הוא!!

 

יותר
משליש של פסוקי הפרשה
(ולא בדקתי את האותיות והתיבות – כי הרי
בפרשה זו גם הם באו במספר ובחשבון בסוף הפרשה)
מספרים
בהרחבה גדולה את סיפור חלומו של פרעה, וסיבובי ההשגחה הפרטית להוציא בכך את יוסף
מאפילת בית האסורים, ולשים קץ לימי החושך שעברו עליו במשך שתים עשרה שנותיו
האיומות הללו
(עיין היטב בראשית רבה פט’ א’).

 

כן,
חברים וידידים, נא לזכור: יוסף הצדיק כבר היה מנותק אז 12 שנה מבית אביו, ובאותם
12 שנות סבל הוא היה עבד, אסיר, מושפל, בזוי, נרדף, מנוסה בניסיונות קשים ומרים
כלענה!!

                                   

ולמען
לצייר לפנינו, מקצת מן המקצת, את ניסיונותיו העצומים של יוסף הצדיק, בואו
יחד ונתבונן מעט במדרשי חז”ל אשר לפנינו.

 

*  *  *

 

במדרש
(בראשית רבה פו’ א’, ספר הישר קסה’) דרשו
את הפסוק
(הושע יא’): ‘ואהיה להם כמרימי
עול’

שרוממתי צריו של יוסף עליו – ואיזו זו? זו זליכא, אשת פוטיפר.

 

על
הפסוק
(בראשית לט’ א’): ‘סריס פרעה’,
דרשו במדרש
(בראשית רבה פו’ ד’, ועיין שם בפירש ה’מתנות כהונה’):

 

שנסתרס בגופו. מלמד, שלא לקחו אלא בשביל דבר עבירה!! וסרסו הקב”ה
בגופו. כי כאשר קנאו לעצמו, בא מלאך גבריאל, שהוא שר של אש, וסירסו ופרעו, ועשה
אותו סריס חמה!!

 

משל לדובה שהייתה משכלת בבני אדוניה, אמר: פכרון ניביה (= שברו שיניה). כך
מלמד, שלא לקחו אלא לדבר עבירה!! וסרסו הקב”ה.

 

כמו
כן דרשו שם במדרש על הפסוק
(שם לט’ ב’): ‘ויהי איש מצליח’:

 

רבי ברכיה אמר: גבר קפוז, כמה דתימה (שמואל
ב’ יט’):
‘וצלחו הירדן לפני המלך’. משל לדובה שהייתה
עומדת בשוק מקושטת באבנים טובות ומרגליות, אמרו: כל קפיז לה, נסיב ביה מה דעלה.
(אמרו:
מי שידלג עליה יקח כל מה שעליה).
היה שם פיקח אחד, אמר
להם: מסתכלים אתם במה שיש עליה? אני מסתכל בשיניה!!!

 

כי יוסף לא היה חושש לפיתוי אשת פוטיפרע ולהבטחותיה, רק על העונש המעותד לו
ממנה, ולכן אמרו: שכל מה שהיא הייתה קופצת לפתותו היה הוא מקפץ יותר להינצל ממנה!!

 

אמר ר’ ברכיה: כל אותה דובה, קפוז קפז! ואת רב מדין, אתמהה? (כך
אמר הקב”ה על יוסף: כל אותה דובה, אשת פוטיפרע, הייתה קופצת הלוך וקפוץ, ואתה
גדול ורב ממנה לבלתי שמוע לה!! והוסיף לבאר ב’יפה תואר’ שם):

 

שבא המדרש לתרץ למה לא כתוב ‘ויהי איש צדיק’, למה: ‘איש מצליח’? וכי בנכסים
הצליח? וגם מה זה שאמר הכתוב: ‘ויהי איש מצליח’, כי תיבת ‘איש’ מורה בכל פעם על
שלימות רוחנית? אלא לומר לך: ד’ היה עמו, וצלח לו, להינצל מכל עוון!! כי הצליח
לקפוץ ולצלוח את מעשה השטן המסיתו לחטוא!!

 

*

 

שלמה
המלך
אומר בחכמתו (משלי ז’):

 

‘כי בחלון ביתי בעד אשנבי נשקפתי, וארא בפתאים, אבינה בבנים, נער חסר לב,
עובר בשוק !! והנה אשה לקראתו, שית זונה, ונצורת לב, הומיה היא וסוררת, בביתה לא
ישכנו רגליה, פעם בחוץ פעם ברחובות וצל כל פינה תארוב, והחזיקה בו ונשקה לו, העזה
פניה ותאמר לו !! לכה נרוה דודים עד הבוקר !! כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק !!
הטתו ברוב לקחה, בחלק שפתיה תדיחנו, הולך אחריה כשור אל טבח יבוא !! עד יפלח חץ
כבדו, כמהר ציפור אל פח ולא ידע כי בנפשו הוא’

 

ופירשו
חז”ל שם במדרש
(בראשית רבה פז’ א’ וברש”י
שם ו’מתנות כהונה’, וחידושי הרד”ל והרש”ש, ‘יפת תאר’ ומהרז”ו
עיי”ש)
כל אותם הפסוקים על יוסף צדיקא:

 

‘אבינה
בבנים נער’
– זה יוסף.

 

‘והנה
אשה לקראתו’
– זו אשתו של פוטיפר, שנזדווגה
ליוסף.

 

‘שית
זונה’
– שגילתה ערוותה ליוסף, אבל ‘נצורת לב’
למצרים, לבעלה המצרי. כי הייתה נוצרת איבה לבעלה המצרי, ורצתה לזנות תחתיו!!

 

המצריים
היו מחזיקים אותה לצנועה, כי שמרה לבה ממחשבת זימה עם המצריים, ורק אל יוסף נתפתתה
לבה ואליו נשאה עין!!

 

ויוסף
היה אז קרוב להילכד בפח, שכמעט הטתו ברוב לקחה, וכמעט שהיה הולך
אחריה לאבד נפשו כשור ההולך לטבח!!

 

וכמעט
שהיה קרוב שהחץ יפלח כבדו!! ורק חכמתו עמדה לו להינצל!!

 

כי
היא הייתה ‘הומיה וסוררת’!! שגשיא וטעיא!! הייתה בוכה לו ליוסף!! ונוהגת
עמו מנהג שיגעון!!

 

‘בביתה
לא ישכנו רגליה, אלא פעם בחוץ ופעם ברחובות’

– כי שאלה ואמרה לעוברים ושבים: חמיתון ליה ליוסף? כי חשקה ביוסף היה עצום כל כך,
שאם יוסף הלך אנה ואנה, הייתה מביטה אחריו, ורצה אחריו לראותו, והייתה אומרת: כי
היא רק מבקשת את העבד כדי לשרתה!! אבל באמת, דבקה נפשה באהבתו אותו, כי לא יכלה
להיפרד ממנו!!

 

עד
ש’החזיקה בו ונשקה לו’!! ‘ותתפשהו בבגדו’!!

 

‘העיזה
פניה’!!
‘ותאמר לו שכבה עמי’!!

*

 

עוד
אמרו במדרש
(בראשית רבה פז’ ה’, ועי”ש ברש”י וב’מתנות כהונה’
ובמהרז”ו ו’פת תואר’)
:

 

בוא וראה עד כמה מיאן יוסף!! וימאן!!

 

כי למד ק”ו ממיאון של מצוה, כ”ש למיאון של עבירה!! כי לעבירה
ודאי צריך למאן גם בלי שום נתינת טעם!! כי מיד כשבא העבירה לידו ימאן בה מצד החטא
לבדו!!

 

וכנראה שהיצר ניסה לפתות את יוסף שנכון לאדם להיות מעורב בדעת עם הבריות!!
ולכן כדאי לעשות רצונה ולא להסית איבתה עליו!! והוצרך יוסף לומר לה שבהכרח למאן לך
אפי’ שאת גבירתי!!

 

ואז
הוסיף יוסף לשכנע אותה בחמש סיבות למה הוא צריך להימנע מלחטוא איתה:

 

שמא יפסל לקרבן אם יבחר לכך כמו שיצחק נבחר לקרבן בבית אברהם!!

 

ושמא יהיה טמא לנפש מבלי יכולת לקבל נבואה והתגלות ד’, כמו שד’ נגלה גם
בלילה, לאברהם ליצחק וליעקב!!

 

ושמא יקבל עונש על עוון כבד כזה כמו שאדם הראשון קיבל עונש על חטא קל וגורש
מגן עדן!!

 

ושמא יהיה מזה חרפות ובושות וילקח ממני הבכורה כמו שראובן נלקחה ממנו
הבכורה על שרק בלבל יצועי אבי!!

 

ושמא יהרגני אדוני, בעלך, כי יקנא עלי קנאת חמת גבר ולא יחמול ביום נקם!!

 

ויוסף
מתחנן על נפשו:

 

לכי לבעלך, אין הבדל בין שכיבתו לשכיבתי!!

 

אבל
היא המרשעת לא הרפתה, ואמרה לו:

 

אני יהרוג את בעלי!!

 

ויוסף
מוסיף עוד להתחנן על נפשו:

 

וכי לא די בכך, שהיא רוצה למשוך אותו להיות שייך לחבורת הנואפים, ועתה היא
רוצה שאהיה שייך גם לחבורת הרוצחים!!

 

יוסיף
מוסיף להתחנן ולהסביר:

 

שמא, חלילה, אצטרך לכפור בהשגחתו יתברך שעיניו משוטטות בכל הארץ!!

 

היא
ניסתה לקרר אמונתו ולומר לו:

 

איננו! הוא אינו רואה את האדם כי הוא בשמי מרומים!!

 

אבל
יוסף אומר לה:

 

‘גדול ד’ ומהולל מאוד’ – כן, גם בבית הזה ד’ הוא גדול!!

 

אבל
היא בשלה, והכניסה אותו מחדר לחדר ומקיטון לקיטון עד שהעמידה אותו על מיטתה!!
וכשהלכה לכסות את פני העבודה זרה שהייתה חקוקה למעלה הימנה, אמר לה יוסף:

 

יפה עשית שכיסית את פני העבודה זרה, אבל את ‘עיני ד’ המשוטטות בכל הארץ’ אי
אפשר לכסות ולהסתיר!! כי הכול גלוי לפניו ואי אפשר להסתר מפניו!!

 

עד
שנשבע יוסף בשם אלוקים:

 

לאלוקים איני עושה את הדבר הרע הזה!!

 

כי
לא רצה לשכב עמה בעולם הזה כדי לא להיות עמה בגיהנום לעתיד לבוא!! כי כל הטענות
שאמר לה היה כדי לדחותה אבל לנפשו מאן לעשות הדבר הרע הזה מפני יראת הוי”ה!!

 

וכל
זה היה שנה שלימה!! שתים עשרה חודש, שש חדשים בבית ושש חדשים בשדה!!

 

עד
כדי כך, עד שמטרונה אחת שאלה את ר’ יוסי
(שם פז’ ו’ ועיי”ש
ב’יפת תואר’ וב’נזר הקודש’):

 

אפשר יוסף בן 17 שנה, והיה עומד בכל חומו, בבחרותו וחמימותו, והיה עושה
הדבר הזה?!!! 

 

*

 

ואחרי
שנה שלימה של ניסיונות קשים ומרים!! ויוסף כמעט ונשבר!!

 

‘ויבוא
הביתה לעשות מלאכתו’ – אמר רב שמואל בר נחמן לעשות מלאכתו ממש, לדבר עבירה
נתכוון!!

 

‘ואין
איש’
– לא מצא עצמו איש!! כי משמים שומרים עליו!!

 

נכנסו
בו מחשבות: הרי אם אחטא איני איש אלא ארד לדרגת בהמה!!

 

ר’
שמעון אומר: נמתחה קשתו וחזרה הה”ד
(בראשית מט’): ‘ותשב באיתן קשתו’ – קשיותו!!

 

כי
יוסף הצדיק נתחמם אז מאוד,
(ועיין דברים נוראים במסכת כלה
פרק ג’),
ועל אף שהיה אז בימי הקור של חודש כסליו שהוא מזל קשת אבל
יוסף נתחמם אז כמו החום שיש בכוכב הכסיל הקבוע בימי תמוז, וקרוב היה להיות קשתו
ננערת!!

 

ר’
יצחק אמר נתפזר זרעו ויצא דרך ציפורניו כמו שנאמר
(שם): ‘ויפוזו זרועי ידיו’!! כי נעץ ציפורניו ועשר אצבעותיו, בקרקע ונסמך
עליהם כדי להסיח דעתו ויטרד יצרו ויעבור תוקף יצרו!! כבש מעיינו וביטל חזקו וקשיותו!!

 

זכות
אבותיו עמדה לו שברח ממנה, כי הם הגנו עליו כמו שנאמר: ‘מידי אביר יעקב משם
רועה אבן ישראל’
(שם) – רב הונא בשם רב מתנה
אמר: איקונין של אביו ראה וצינן את דמו!! רבי מנחמא בשם רבי אמי אמר: איקונין של
אמו ראה וצינן את דמו!!

 

כי
דמות אביו נדמה לו בחלון הבית ואמר לו: אם תשמע אליה ימחה שמך מבין שמות אחיך על
אבני האפוד!! ויוסף הפיל עצמו בקרקע, וברח החוצה, מגודל הבושה!!

 

ואלו הם מהדברים הנסתרים והמכוסים מאוד מבני אדם!! כי בודאי יעקב לא ידע
שדמות דיוקנו נראה לו כעת לבנו יוסף!! וזה דבר נסתר מאוד, שיוסף רואה בחוש את דמות
דיוקן אביו, על אף שהוא בעצמו אינו יודע מזה!! ובכל זאת נשאר עדיין ניסיון ליוסף!!!
(עיין היטב ליקו”מ ח”א
תורה ק”נ).

 

אמרה
לו: מה לך? אמר לה: אבא אני רואה!! אמרה לו: והיכן הוא? ‘ואין איש מאנשי הבית’?
אמר לה: את בת חמורים ‘אשר בשר חמורים בשרם’, וחמור אינו רואה, אבל אני מן הרואים!!

 

אבל
יצרו שוב גבר עליו ונכנס פעם שנייה!! עד שהזהירו הקב”ה באזהרה קשה ונטל את
האבן שתייה ואמר לו אם חלילה אתה חוטא הריני מחריב את העולם!!

 

כי
יוסף תפס אז את הרמז הדק שעבר במחשבותיו הטהורות, והשקיף על אור השכל שהוא כדמות
דיוקן אביו ואמו!! ומתוך חלונות עיני שכלו וחכמתו הציץ בייחוסו לבית אביו, והבין,
שבחטא זה יאבד טובה הרבה!! ובכל זאת לא שב עדיין תוקף יצרו, עד שחשב והתבונן שוב
בעד חלוני שכלו, כי אם חלילה יחטא ואשם, הרי יקלקל, חלילה, סדר העולם!! ולכן אמר
לה: בת חמור את! וחמור אינו רואה מה שאני רואה!!
(בראשית
רבה פז’ ז’ ושם צח’ כ’ ובתנחומא ט’, ובילקוט שמעוני קמה’ קמו’, וע”ע שם
במ”כ וביפ”ת וברד”ל ומהרז”ו).

 

*

 

עיניך
הרואות, ידידי, גודל עמידתו בניסיונות עצומים!! ולכן, גם אם נאה אתה, וממילא טרוד
בייצרך הנך, הלא בשמים יאמרו לך: וכי נאה היית מיוסף?

 

כי אמרו עליו על יוסף הצדיק, שבכל יום ויום הייתה אשת פוטיפר משדלתו ומפתה
אותו בדברים!!

 

בגדים שלבשה לו שחרית לא לבשה לו ערבית בגדים שלבשה לו ערבית לא לבשה לו
שחרית!!

 

והייתה מחלפת שלוש חליפות בגדים בכל יום ויום!! כי גם בחצי היום הייתה
מחלפת שוב לבגדים אחרים!! וכל כך למה? כדי שייתן עיניו בה!!

 

פעם אחת נתקבצו המצריות ובאו לביתה כדי לראות את יופיו של יוסף!! מה עשתה?
נטלה אתרוגין ונתנה לכל אחת ואחת מהן ונתנה סכין לכל אחת ואחת. וקראה ליוסף
והעמידתו לפניהן!! כיון שהיו מסתכלות ביופיו של יוסף היו חותכות את ידיהן!! אמרה
להן: ומה אתן, בשעה אחת כך!! אני, שבכל שעה רואה אותו, על אחת כמה וכמה!!

 

אבל
יוסף, עמד על דעתו ולא נכנע אליה!! כי כשהייתה באה להסיח עמו, היה מרכין פניו כלפי
מטה, כדי שלא להביט בה. מה עשתה? אמר רבה הונא בר אידי: עשתה לו שיפוד של ברזל
מתחת זקנו, שאם ירכין פניו, יהא השיפוד מכהו!! שנאמר:
(תהלים
קה’):
‘עינו בכבל רגלו ברזל באה נפשו’, ואף על פי כן לא
שמע אליה!!

 

ואז
התחילה לענות אותו בדבריה ואמרה לו: השמע לי! אמר לה: לאו!!!

 

הריני
חובשתך בבית האסורים!! אמר לה: ד’ מתיר אסורים!!

 

הריני
כופפת קומתך!! אמר לה: ד’ זוקף כפופים!!

 

הריני
מסמא ומנקר עיניך!! אמר לה: ד’ פוקח עיורים!!

 

נתנה
לו אלף ככרי כסף!! לשמוע אליה לשכב אצלה להיות עמה!! ולא רצה לשמוע אליה ולשכב
אצלה בעולם הזה, כדי לא להיות אצלה בעולם הבא!!

 

וגם
כאשר כבר הכניסוהו לבית האסורים, הייתה באה אליו יום יום, ואומרת לו: התרצה לי!
והוא אומר לה: כבר נשבעתי!!!

 

והיא
אומרת לו, שוב: אני מעוורת עיניך! והוא אומר לה: ד’ פוקח עיורים!

 

כאן
תהא מיתתך בכבלים! והוא אומר לה: ד’ מתיר אסורים!

 

אני
מוכרת אותך בארץ רחוקה!! והוא אומר לה: ד’ שומר את גרים!!

 

נמצא
יוסף מחייב את הרשעים!!
(יומא לה: ותנחומא ה’ ט’, אבות דר’ נתן טז’).

 

*

 

יוסף
הצדיק נשאר איתן באמונתו בכל אותן ימי הניסיונות, וגם כאשר ראה בכל יום בנות מלכים
שפעמים היו מקושטות ופעמים מבוסמות ופעמים ערומות!! בכל זאת, הוא  ממשיך לדבוק ביראת אלקים!! ואפי’ אדוניו רואה
שד’ אתו!! אדוניו ראה ששכינה עומדת על גביו!!

 

וכי
פוטיפר שהיה רשע ראה שהקב”ה עמו? ומהו ‘כי ד’ אתו’? אלא שלא היה שמו
של הקב”ה זז מפיו של יוסף צדיקא!!

 

כשהיה
נכנס לשמש את אדוניו היה מלחש ואומר: רבון העולמים! אתה הוא בטחוני! אתה הוא
פטרוני! תתני לחן ולחסד ולרחמים בעיניך, ובעיני כל רואי, ובעיני פוטיפר אדוני!!

 

ופוטיפר
אומר לו: מה אתה מלחש? שמא כשפים אתה עושה לי? והוא משיבו: לא! אלא שאני מתפלל
שאמצא חן בעיניך, לפיכך כתיב: ‘וירא אדוניו כי ד’ אתו’!!
(בראשית
רבה פו’ ה’ ותנחומא ח’ וילקוט שמעוני קמה’).

 

*

 

אבל
היא, המרשעת, עושה כל מאמץ להכשילו ולהפילו מיראת ההוי”ה שהיה בקרבו!! וכאשר
כמעט ונכשל, קם וברח החוצה!! יוסף צדיקא נכמרו עליו רחמי שמים בזכות אבותיו, ‘ויעזוב
בגדו בידה וינס ויצא החוצה’, בזכות אברהם שנאמר עליו: ‘ויוצא אותו החוצה’!!

 

והיא,
זליכא המרשעת, ממשיכה ברשעתה!! ‘ותקרא לאנשי ביתה ותאמר להם’!! נתנה את
יוסף בפיהם של כולם!! הרגילה את כל בני הבית להלעיז עליו!!

 

כי
כשחזרו חברותיה מחגיגת היום, ובאו לבקרה ולשאול בשלומה, סיפרה להם את כל העלילה,
וכשהם אמרו לה: אין לך תקנה אלא לומר לבעלך שיחבשנו בבית האסורים!!

 

אמרה
להם: בבקשה מכן, שתאמרנה גם אתן, כל אחת ואחת לבעליכן, שאף לכן תבע יוסף!! וכך
עשו!

 

נכנסו
כל השרים לחצרו של פוטיפר וסיפרו לו על כך, מיד רצה להרוג את יוסף!! אמרה לו אשתו:
אל תהרגנו, ואל תאבד מעותיך!! אלא תחבוש אותו בבית האסורים..

 

אבל
הוא לא נרגע, ורצה בכל זאת להורגו!! ואז באת אסנת, בתו, בסתר, וסיפרה לו האמת מה
שאמם עולל לו!!

 

ובזכות
זה אמר לה הקב”ה: חייך! הואיל ואת לומדת עליו זכות, הרי שהשבטים שאני
מעמיד ממנו, על ידך יהיו!!!

 

כי
באמת אסנת לא הייתה בתם של פוטיפר וזליכא, אלא היא הייתה בת דינה,
שנולדה לה משכם בן חמור!! וכאשר רצו בני יעקב להורגה, מה עשה יעקב? שלחה לשדה,
והניחה תחת הסנה, ומכאן שמה: אסנת. יעקב קשר לה קמיע, ונתן עליה ציץ של זהב עם שם
קדוש, וכתב על הקמיע: כל הנושא את זו הרי הוא נדבק בזרעו של יעקב!! ונלקחה
על ידי המלאך מיכאל למצרים!! וזליכא אשת פוטיפר גידלה אותה!! היא הכירה את יוסף שם
בבית זה וידעה את צדקתו וקדושתו!! ויוסף נשאה אותה לאשה, על ידי שהיא זרקה לו,
את הקמיע שנתן לה יעקב אבינו, לתוך מרכבתו, כשהרכיבוהו במרכבת המשנה למלך!!
(מדרש
רבה בראשית פז’ ח’ ילקוט שמעוני קמו’ פרקי דר’ אלעזר לח’ ילקוט שמעוני וישלח קלד’
מדרש אגדה בראשית מא’ מה’).

 

*

 

אבל
המרשעת הנוראה הזאת, גם בבריחתו של יוסף, כשהוא משאיר את בגדו בידה, היא מחבקת
ומנשקת את בגדו!! וואו!! כמה תאווה בערה בו אליו!!

 

היא
לא עוזבת אותו גם בבית האסורים!! היא ממשיכה להתעלל בו בדבריה ולפתותו!!

 

אבל
יוסף צדיקא אינו נשבר, אינו נופל לייאוש עצבות מרה שחורה דיכאון!! הוא ממשיך
בחיוניות ובשמחה לנצל את זמנו בצורה הטובה ביותר גם במרתפי הכלא!! הוא מצא בעקבות כך
חן בעיני אדוניו, והוא  נותן לו אפשרות
לצאת ולשרתו גם בביתו!!

 

יוסף
חוזר כל יום לתא כלאו, ושם הוא שוב מתבונן באסירים שמסביבו, הוא נשאר ערני לכל
שינוי שקורה סביבו!! הוא שם לב מיד על אותם שני האסירים, שבדרך כלל, כמו שאר כל האסירים,
פניהם נפולות, אבל היום פניהם רעים יותר מתמיד!! הוא מתעניין, הוא שואל, הוא מבקש
לעזור!!

 

*  *  *

 

כן
כן, ידידי, מה הנך רואה מכל אלו מדרשי חז”ל הפלאיים והנוראים, שגם אחרי כל
הניסיונות הנוראים שיוסף עבר בשנה הראשונה בבית פוטיפרע!! אחרי שנמכר לעבד על ידי
אחיו!! וגם כאשר גם נזרק לתוך מרתפי הכלא אחרי עמידתו בניסיון הקשה והנורא!! הוא
נשאר חזק בדעתו ואיתן באמונתו ומלא חיוניות גם במצביו הקשים והמרים כלענה!!

 

בדיוק
כמו ה’מחיגר’
(בסיפור ג’ ב’סיפורי מעשיות’) שגם אחרי כל מאמציו להיות עצמאי ומצליח, בא עליו פתאום הצרה האיומה של
נפילת הגזלנים עליו, והוא נשאר בלי אוכל סביבו…

 

ואז,
במקום להתייאש ולהתמרמר על מצבו ומזלו הביש, הוא זורק עצמו מהעגלה ומתחיל לאכול כל
עשב שסביבו!! כי זה הרי עדיין בכוחו לעשות, אז חבל על הזמן אם לא נעשה את מה
שעדיין אפשר לעשות!! ולא רק בהרגשה של בדיעבד ובלית ברירה, לא, בשום אופן לא, אלא
באופן של ‘לכתחילה אריבער’!!

 

ואז,
הוא מרגיש בהתבוננותו את הטעם של כל עשב ועשב!! וזה מביא אותו להרגיש פתאום את
השינוי בטעם הנפלא של העשב המיוחד, והוא מחליט להתבונן בזה מה זה ועל מה זה? והוא
מחליט לעקור אותו משורשו!! וזה הביא אותו למקום רפואתו!!

 

גם
יוסף נשאר ערני, חינני, מעשי!! גם במצביו הקשים ביותר של שנות שהייה במרתפי הכלא
כעבד מושפל ובזוי, אבל את הרוח הפנימי הוא לא נותן לכלוא ולשבור, הוא נשאר אותו
יוסף איש מצליח שד’ אתו בכל מקום, ואז, בין לילה, ודרך חלומות שינה, הוא יוצא מבית
מאסרו למלוך על כל ארץ מצרים!!

 

כי
יוסף הצדיק עומד בכל תוקף בהדרו וביראת אלוקיו, שש ושמח בחלקו, מרקד וצוהל גם בכל
עת צרה וצוקה, ומחפש ומבקש גם בכל עת צר ומצוק את הטוב שבחושך, את האור שבתהום,
את ההרחבה שבמצר, את המוסיף והולך של ‘אזמרה לאלוקי בעודי’ ו’בצר הרחבת לי’!!
(עיין
היטב בראשית רבה פו’ ד’ ובמתנות כהונה שם. ועיין היטב ליקו”מ ח”א
קצ”ה ורפ”ב. והארנו בכך בדברים ערבים בפרשת וישלח על ‘ורווח תשימו בין
עדר לעדר’, ובפרשת וישב על ‘והנה אורחת ישמעאלים באה’).

 

והנה,
באותו ליל ראש השנה
(ר”ה י’),
מגלגל בורא עולם בגלגוליו וסיבותיו, ופרעה חולם!!
(ועין
מהרש”א ברכות נה ד”ה ג’ צריכים רחמים, שחלום של ראש השנה הוא החלום הכי
אמיתי עיי”ש. ועיין אריכות דברים בספר הנפלא ‘משנת החלומות’ בפרק חלום שעל
ידי מלאך עמוד 66 לבאר את התמיהה שהדין הרי רק ביום ראש השנה (ע”ז ד.) וכאן
הרי חלם בלילה? ותמצית דבריו: שאצל אומות העולם הדין בלילה (ירושלמי ר”ה
פ”א ה”ג), או שמדובר בחלום של מוצאי יום א’ דר”ה, או בחלום של
ר”ה ביום!!).

 

כן,
יהודי! תן לבורא עולם לגלגל את עולמו, ‘קץ שם לחושך’, יש דין ויש דיין, יש מי ששם
קץ לצרות, יש מי שמאיר בפתאומיות את החושך!!

 

נכון,
יש מצבים של: ‘עד עת בא דברו’ – במצבים אלו מתקיים בכל תוקף ועוז
(תהלים
קה):
‘אמרת ד’ צרפתהו’ – אבל פתאום יבוא האדון אל היכלו,
ומשיח בא בהיסח הדעת, הגאולה והישועה – הכללית והפרטית – בחלום אחד בא על
פתרונו!! פשוטו כמשמעו!

 

הנה
לפניך מסר וחיזוק לאלפנו בינה, מסיפור הפרשה פרשת חנוכה:

 

פרעה חולם – ויוסף, נתקיים בו מיד: ‘שלח מלך ויתירהו’!! ‘ויריצוהו מן הבור’!!
(עיין היטב בדבריו הקצרים והקולעים של הספורנו מא’ יד’).

 

בין לילה נהפך מעבד, אסיר, בזוי ומושפל – ל’שר ומושל על כל ארץ מצרים, אין
חכם ונבון כמוך, אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי’!!

 

ממרתפי הבור והכלא – הובילוהו, ביום ראש השנה, ל:

 

‘ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אותה על יד יוסף וילבש אותו בגדי שש וישם
רביד הזהב על צווארו וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו ויקראו לפניו אברך ונתון אותו
על כל ארץ מצרים בלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים’!!

 

זהו
הגילוי של אור החנוכה!! חנוכה בא ומודיע:

 

לעולם אין מצב של ייאוש! לעולם יש מצב של תקווה!

 

כן,
גם כאשר החושך ימלא ארץ, גם כאשר קליפת יון החשיכו עיניהם של ישראל, וחושך על פני
תהום מתגבר, בכלליות ובפרטיות, בא אור הנר של החנוכה ומודיע:

 

דע לך שכל הייחודים הגבוהים והנעלמים המרומזים במספר ובאותיות נ”ר
החנוכ”ה
(עיין בכוונות החנוכה), כל אלו יורדים וחונים על כל נפש מישראל גם כאשר מסתלק האור ויורד הלילה,
ונזרק מפתח ביתו ולחוץ, ונשפל ללמטה מעשרה טפחים, ונטמאו כל השמנים, ונפרצו כל
החומות!! אל ייאוש!

 

כי
בכוח הפך הקטן של שמן הקודש, בכוח האור הקטנטן של ההרחבה הקטנה בתוך הצרה הגדולה,
יתגלה לעיני כל שעדיין ‘ורחמיו על כל מעשיו’!! גם כאשר נופל תרדמה – הרי ‘אלוקים
יענה את שלום פרעה’, ודרך החלום יוציאוהו מבית מאסרו!!

 

רק
אל ייאוש! אל דאגה! עשה כל מה שתוכל, כי יש סוד ועניין ששם נתהפך הכול לטובה!!

 

יש
ניסים ונפלאות, ששם פך קטן מתגבר בעוצמתו ללמעלה משבעת ימי בראשית ומאיר מיום
השמיני לתוך שבעת הימים שתחתיו!!

 

יש
גילויים כאלו שגם נקודות קטנות וזעירות של ישועות מזעריים נהפכים להיות מוסיפים
והולכים באורם, להביא ישועה שלמה וגאולה נצחית.

 

והרי
גם החלום עצמו משמעו: הרבה עניינים במיעוט זמן!!
(עיין
היטב ליקו”מ ח”ב תורה סא’).

 

וגם
התוכן של חלום פרעה הרי היה:

 

‘שבע פרות יפות מראה ובריאת בשר נבלעות בתוך שבע פרות רעות מראה מאוד דלות
ודקות בשר!! שבע שבלים בריאות וטובות ומלאות נבלעות בתוך שבע שבלים דקות צנומות
ושדופות קדים’!!

 

להורות
ולגלות, שגם בתוך ימי החושך וההעלמה מסתתרים ונעלמים ונבלעים הרבה ישועות גדולות
ונפלאות!! ומעט מן האור ידחה בסופו של דבר הרבה מן החושך, וגם כאשר נמצאים במיעוט
זמן ובמיעוט כוח ובמיעוט יופי – הרי בא אור החנוכה וצווח:

 

רבים ביד מעטים! גיבורים ביד חלשים!

 

עלינו
מוטל, איפוא, רק להמשיך לקוות ולצפות לישועה, ולעשות את מה שאפשר עדיין לעשות,
להיות כיוסף צדיקא בימי מאסרו, להיות שש ושמח עם כל נצנוץ של אור, עם כל פירור של
נקודה טובה, עם כל רווח והרחבה שבתוך הצר והמצר!!

 

ובכך
מגלים את סודם של י”ג מדות הרחמים, ובכך מתקנים את י”ג הפרצות
שפרצו היוונים בחומת הסורג שלפני החיל!!

 

ונגד
זה תיקנו י”ג השתחוויות
(עיין משניות מדות פ”ב
מ”ג)!!

 

וכנגדם
י”ג תיבות בברכת להדליק נר החנוכה ובברכת שעשה ניסים, כי בכל לילה
מאיר אור אחד של י”ג מדות הרחמים יחד עם כל הי”ג
(עיין
בארוכה בכוונות החנוכה).

 

ואז
מתגלה שיש שבר במצרים, ויש תקווה במצר!!

 

כי
דייקא מתוך הסיפור של ה’ויתנכר אליהם וידבר אתם קשות’

דייקא אז צריך להיות
זהיר, לדעת ולהאמין, שבכל זאת:

 

‘וירא יוסף את אחיו ויכירם ויכר יוסף את אחיו – ורק – הם לא הכירוהו’ (מב’ ז’-ח’). כי הוא הרי הניחן
בחתימת זקן ועכשיו הם מצאוהו בחתימת זקן
(מדרש
רבה צא’ ז’ ועיין עוד יבמות פח: כתובות כז: ב”מ לט:).

 

כי
גם באותם מצבים עגומים, שבהם נראה, כביכול, כאילו הכול דין ואכזריות, צריך לידע
ולהאמין ש’אתה א”ל מסתתר’, וגם שם יש ‘חתימת זקן’ של ‘זקן מלא
רחמים’!! דיקנא קדישא עם כל י”ג תיקוני הדיקנא!! רק שעדיין הוא בהעלם
והסתר!!

 

אמנם
כן, גם בשעת ההעלם וההסתר של אותו מכירת יוסף – יש שם חתימת זקן של זקן מלא
רחמים!! הניחן בחתימת זקן!! וגם בשעת ה’ויתנכר אליהם וידבר אליהם קשות’
– גם שם יש חתימת זקן של זקן מלא רחמים!!

 

וגם
כאשר מתגלגל סיפור ההעלמה וההסתרה של הגבי”ע  – צריך, שוב ושוב, לידע ולהאמין שגם בתוך כל זה
‘אתה א”ל מסתתר’ בי”ג מדות החס”ד
(גבי”ע
= ע”ב י”ג!!
עיין היטב ליקוטי הלכות הלכות
הודאה ה”ו אות מה).

 

ואז
דייקא מתגלה האחדות של יהודה ויוסף, ומביא לידי הגילוי של ‘אני יוסף אחיכם’,
ומעתה, אין יותר הסתר פנים – ‘כי אלוקים חשבה לטובה’.

 

כל
אלו הרמזים, הם הרי אותם התנוצצות האורות המאירים לארץ ולדרים עליה בכוח נרות החנוכה…

 

ומה
יפה ומה נעים חיבור פרשה זו לאורות הימים אשר סביבותיו. כי אתה הראת לדעת איך
שאורות החנוכה מסתתרים ונעלמים בתוך סיפורי פרשת השבוע התמידית של שבת חנוכה!!

 

*  *  *

 

והנה,
מבואר בספרים שאחד העניינים העקרוניים של כלל ההשפעה של עניין החנוכה היא
בסוד ביטול המחלוקת והבאת השלום הכללי והפרטי, שכל זה הרי מתחיל להתקיים בפגישת
יוסף עם האחים והרהורי התשובה והחרטה של: אבל אשמים אנחנו בהתחננו אלינו ולא
שמענו”.

 

התיקון
הזה של ביטול המחלוקת נמשך ביתר שאת וביתר עוז בפרשה הבאה, כאשר נגמרים ומסתיימים
הימים המאירים של ימי החנוכה, בפרשת ויגש, כאשר יוסף והשבטים מתאחדים שוב,
ומתבטל המחלוקת הנוראה הזאת, שהיא בעצם משורשי המחלוקת בין הפלגים והשבטים לדורות,
שהיא גם השורש בין ההבדלים בין משיח דוד למשיח בן יוסף!!

 

כי
שורש המחלוקת, בכלליות ובפרטיות ובפרטי פרטיות, בכל העניינים הקשורים בין אדם
לחברו ובין איש לאשתו, זה בעיקר נובע מתוך הרגשת הטבע, כאילו הכול מתנהג רק על פי
הכלל הנגלה לנו לעיניים הגשמיות שלנו, כאילו של: “כוחי ועוצם ידי”!!

 

כי
מאחר שנראה לו שהכול מתנהג אך ורק על פי הטבע אז שייך מקום לפירודים ומחלוקות. אבל
ברגע שמגלה האמת לאמיתו, בכוח ימי החנוכה, שהאמת האמתי היא שהכול מושגח בהשגחה
פרטית נפלאה ונוראה, רק שיש מצב של הלבשת הנס בתוך גדרי הטבע, וכי גם כל חלקי
הטבע היא כל כולה השגחה פרטית מדוקדקת להפליא, באותו רגע מתבטל מיד כל שורשי
המחלוקת, כי מתברר שהכל ממש, ואפילו טעויות של כל בני אדם, הכול ממש מושגח בהשגחה
נפלאה מהבורא כל עולמים, ואין שום מקרה בעולם כלל!!

 

*  *  *

 

בספרי
הקודש מבואר בהרחבה על עניין זה שקבעו חכמים את ימי החנוכה להיות דווקא שמונה
ימים. וידועה הקושיא המפורסמת של הבית-יוסף שלכאורה היה צריך להיות
החנוכה לא יותר מ 7 ימים שבהם היה עיקר הנס. וכבר כתבו על כך מאות רבות
של תשובות.

 

אחת
התשובות הידועות היא שיום השמיני של החנוכה, שנזכה לאורות שלה, השנה, מיד בסיום
השבת!! היא על עצם הנס, על כלליות הניסים של חנוכה, ולאו דווקא של נס השמן.
ולכן היא גם נקראת ‘זאת-חנוכה’, שעל פי פשטות היא נקראת כך על שם הקריאה של
יום זה ‘זאת חנוכת המזבח’, אבל רמז יש בה שיום זה היא החנוכה האמיתי, כאומר:
‘זאת חנוכה’ ולא אחרת!!

 

וההסבר
בכך, כי כל פעם מספר 7 מרמז עדיין על כלליות עניין הזמנים של סדרי הטבע, שבעת
ימי הבניין, שבעת ימי השבוע, שבעת הספירות התחתונות שמחסד ועד מלכות!! אבל
ממספר 8 והלאה כבר עולים לסוד שלמעלה משבעת ימי הבניין, למעלה משבעת המידות,
למעלה מהגוף כלפי הראש!!

 

המספר
השמיני מרמז כבר על ספירת הבינה בסוד:

 

בני
בינ”ה – ימי שמונ”ה קבעו שיר ורננים!!

 

*  *  *

 

כל
זה מרומז גם בעניין של א”ז ישיר משה, שהא’ מאיר לתוך הז’!!

 

כל
זה גם מתבאר בספרים שזה הסוד של ברית מילה ביום השמיני, שרק בכוח יום
השמיני מאירים אות אור הברית והקשר בין כל יהודי לבין בורא כל עולמים, כי צריך
להמשיך כוח מהשמיני, שהוא סוד של למעלה מכל טבע לתוך כל גדרי הטבע, ורק בכוח זה
יש כוח לכל יהודי להיות שומר הברית.

 

כל
זה גם הסוד של ההזאות של הכהן הגדול ביום הכיפורים: אחת למעלה ושבע למטה,
האחת למעלה ממשיך את הכוח לשבע למטה!!

 

היום
האחרון של החנוכה, ה’זאת חנוכה’, היא בעצם שורש כל הניסים, היא ההמשכה של למעלה
מכל טבע לכל שבעת ימי החנוכה האחרים, היא המגלה לכל אחד ואחת שגם שבעת ימי הטבע הם
בעצם ניסים, רק שהם ניסים נסתרים!!

 

כי
כל זה תכלית החנוכה – להאיר את כל ימות השנה הרגילים, באור האמונה, שהכול בעצם נס!!
רק שיש נס שהוא למעלה מגדרי הטבע, יום השמיני, ויש נס שמוסתר בתוך גדרי הטבע, שבעת
הימים. אבל האמת שאין הפרש כלל בין השמיני לשבעה האחרים!! ו’זאת החנוכה’ האמיתי
– לקחת אתנו את האמונה השלימה שהכול מתנהל, תמיד, בכל יום, דרך נס ופלא!!

 

*  *  *

 

זה
גם העניין המובא בספרים על גדולתו של יום זאת חנוכה שהוא למעלה בקודש משאר
שבעת הימים הראשונים.

 

כי
מובא בכתבי האר”י, שביום השמיני של חנוכה ממשיכים יחוד עליון נפלא ונורא שהוא
מחבר ומייחד את 2 המזלות העליונים שנקראים ‘נוצר ונקה’!! ובו כלולים כל הי”ג
מידות של רחמים!!

 

כי
בכל יום ויום מימי החנוכה ממשיכים מידה אחת ממידות הרחמים. ובכוח המידה
שבכל לילה ממשיכים הארה מכלל כל הי”ג מידות של רחמים!!

 

אבל
בליל השמיני של חנוכה, אחרי שביום השביעי כבר נכנס המידה השביעית, ה’ואמת’,
שהיא המידה האמצעית, שהוא כנגד ‘תרין תפוחין סומקין כוורדא’, שהם ב’ הלחיים
האדומים כשושנים של אור פניו יתברך, ששם מקור החיוך והארת הפנים של השם יתברך,
ולכן אחרי הלילה השביעי, אחרי ה’ואמת’, אחרי החיוך של אור פני יתברך, ממשיכים
בלילה השמיני את כל הששה הנותרים!!

 

וכל
זה נמשך על ידי שנעשה ייחוד בין ‘נוצר’ לבין ‘ונקה’!! ואז נמשך באופן נעלה
כל הי”ג מידות האחרים!! לכן לילה זה ויום זה, הוא ‘זאת חנוכה’ האמיתית,
יום קדוש ונורא, יום חתימת הדין של ימי ראש השנה עשרת ימי התשובה ויום הכיפורים
והושענא רבא!!

 

*  *  *

 

והנה,
כהכנה לקראת הפגישה של האחים עם יוסף, המסופר בהרחבה גדולה בתוך חלק גדול מפסוקי פרשת
השבוע, שבדרך כלל הוא השבת שבתוך שבעת ימי החנוכה, שבפגישה הזאת נעוצה כל
הכוח של עשיית שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו, ויעקב אבינו מתכונן רבות
זה ועושה הכנות גדולות להכין את בניו להצליח בשליחותם, אנחנו פוגשים את הפסוק:

 

ואל
שדי יתן לכם רחמים לפני האיש
(מג’
יד’)

 

בדברי
רבנו הקדוש ר’ נחמן מברסלב זי”ע
(ליקו”מ ח”ב תורה ס”ב) לומדים אנחנו מפסוק זה יסודות חשובים ביותר בעניין האמונה הקדושה, שהיא
היא היסוד הגדול ביותר להשכין שלום אמיתי בין אדם לחברו ובין איש לאשתו, מאחר
שמתברר לו לאדם שהכול כאשר לכול מושגח בהשגחה ישירה מהבורא כל עולמים, ולמה לו אם
כן לעורר מחלוקת ומדנים על ה’סיבות’, ברגע שאפשר וצריך לפנות ל’המסבב כל
הסיבות’!!

 

רבנו
הקדוש מסביר שם שיעקב אבינו ע”ה מאמין באמונה שלמה שהכול לטובה, ובכל זאת הוא
גם יודע שרצון הקב”ה שבמצב כזה צריך לעמוד כדל וכרש להתחנן על נפשו לשנות את
הגזרה!!

 

אבל,
לכאורה, אם הכול לטובה – למה להתפלל לשנות את הטובה?!!!

 

ועל
זה באה התשובה, כי רצונו יתברך להשפיע ולהיטיב רק טוב לכל בריה שבעולם, רק היות
וחטאנו עוינו ופשענו אזי ה’לטובה’ שלמעלה יכולה להתלבש, רח”ל, גם בדברים קשים
ואכזריים לעיני בשר כאן עלי אדמות!!

 

כי
בודאי כלפי הידיעה וההשגה של מעלה הרי כל הייסורים האלו הם אך ורק לטובה כדי לכפר
ולנקות!!

 

ולכן:

 

כל
עוד הצער קיים, כל עוד הייסורים קיימים, צריך האדם לעמוד, כאילו, מן הצד, ולקבל
אותם באהבה גמורה ולהצדיק את הדין במילואו!! ויחד עם זאת, באותו עת ובאותו רגע ממש
מוטל עליו גם החובה להתפלל על נפשו שהבורא עולם כבר ירחם עליו מרגע זה ואילך להסיר
ממנו את הצער והייסורים!!

 

והיה
אם, חלילה, לא הסירו ממנו את הצער והייסורים, אזי שוב ושוב ימשיך להאמין שהכול
לטובה, ויקבל שוב את הצער והייסורים באהבה, ובכל זאת ימשיך שוב, גם באותו עת
ובאותו רגע, להתפלל ולהתחנן לפני מלך מלכי המלכים ולבקש ולהתחנן:

 

אנא
רחם עלי, אבי, מעתה, והסר ממני יגון ואנחה! עשה נא ברחמיך שכבר לא אצטרך את הצער
והייסורים!! עשה נא ברחמיך שרחמיך כבר לא יצטרכו להתלבש בצער וייסורים!! עשה נא
ברחמיך שאזכה לראות בעיניים של בשר את טובתך ולא אצטרך רק להאמין בעיניים רוחניים
שהכול לטובה!!

 

יעקב
אבינו פונה ואומר לכל בניו:

 

ודאי
הנני מאמין שכל הצער הגדול של העלמת יוסף ממני, וכל הצער והייסורים של ‘מושל
מצרים’ שמעליל עלילות עליכם, וכל הצער והייסורים ש’שמעון איננו ואת בנימין תיקחו’
– הנני מאמין באמונה שלמה שהכול לטובה!! ובכל זאת מפיל אני תחנוני לפני בורא כל
עולמים שיעשה נא עמדי חסד מעתה, מרגע זה ואילך, שכבר יתגלה אור פניו בגילוי, ולא
יתלבש חלילה שוב בהסתר פנים!! ‘ואל שדי ייתן ‘לכם’ רחמים’ – שהאל שדי ייתן וימסור
את הרחמים בידיים שלכם, שירחם עליכם ברחמנות שאתם ‘מבינים’ ולא רק ברחמנות שאתם
‘מאמינים’!!

 

יסוד
חשוב זה מיסודות האמונה היהודית הוא!! והוא דבר השווה לכל נפש, כי אי אפשר לומר
שזה שייך רק למדרגת יעקב אבינו!!

 

לא
ולא, כי דבר זה מרומז בפסוק זה עצמו שזה עניין השווה לכל נפש!! כי הרי הפסוק הזה: א’ל
ש’די י’תן ל’כם ר’חמים הוא ר”ת: ישרא”ל – להודיע ולגלות שכל אשר בשם
ישרא”ל מכונה, יש בכוחו להאמין בדבר זה:

 

מצד
אחד תהיה האמונה ברורה וקיימת שכל מה שעושה הקב”ה הכול לטובה – ובכל זאת, מצד
שני, מוטל עליו החובה גם להתפלל ולהתחנן לפני מי שאמר והיה עולם, שיזכה, שהרחמים
שלמעלה יהיה בידיים שלו, בהבנה שלו, בעיניים גשמיים ובשריים גם כן, ולא רק שיצטרך
להאמין שהכול רחמים והכול לטובה!!

 

*  *  *

 

כל
זה אפשר לזכות ביתר שאת וביתר עוז בכוח הארת האמונה של ימי החנוכה לכל ימות השנה,
ובמיוחד בכוח יום השמיני של החנוכה – ‘זאת-חנוכה’ – לכל ימות השנה!!

 

כי
עלינו לדעת שיש הנהגה של ‘זאת-חנוכה’, הנהגה שיתברר לעתיד לבוא, ביום השמיני, אבל
צריך בכל זאת גם להמשיך אותו לתוך ההנהגה של שבעת ימי השבוע!!

 

כי
מצד אחד עלינו להאמין שבודאי הכול לטובה, אבל מצד שני עלינו להמשיך את
ה’הכול-לטובה’ גם לתוך שבעת ימי השבוע של כל ימות השנה של ההנהגה בעולם הזה, שגם
בתוך גדרי הטבע יהיה הכול לטובה ולא רק לפי הידיעה של ההנהגה של יום השמיני!!

 

כי
בודאי ביום השמיני, שהוא בסוד הימים שלעתיד לבוא, אז יתברר שהכול ממש היה לטובה,
גם הצער והייסורים!! אבל היות שאנו בכל זאת עדיין בתוך שבעת ימי השבוע של העולם
הזה, לכן רצונו יתברך שנמשיך לעורר רחמים על לטובה ממש, כפי ראות עינינו בעיני בשר!!
כי גם אחרי יסוד האמונה שהכול לטובה, בכל זאת נמשיך לעורר רחמיו באופן שנוכל לקבל
את רחמיו המרובים כפי הבנתנו כאן בעולם הזה!!

 

עניין
זה מתבאר גם בביאור נפלא בפסוק  הידוע
והמפורסם בפרשת ויגש, כאשר יוסף נעמד לפני אחיו ומכריז ואומר:

 

‘אני
יוסף אחיכם’
(מה’ ד’)

 

ומובא
על כך במדרש:

 

‘לעתיד
לבוא, אומר הקב”ה לכל אחד מישראל: ‘אני יוסף אחיכם’ – ‘אני ד’ אלוקיכם’!!

 

ולכאורה,
מה הקשר? ומה הכוונה בדברי המדרש פליאה הללו?

 

הרה”ח
ר’ יעקב מאיר שכטר הי”ו מבאר: שכל ההסתרה, ההעלמה, הקושיות והתמיהות,
שהיו לאחי יוסף במשך כל אותה תקופה על הנהגת המשנה למלך במצרים אתם, כל זה
נמשך  רק עד שיוסף פנה אליהם והכריז ואמר: ‘אני
יוסף אחיכם’!!

 

כי
באותו רגע של ההכרזה: ‘אני יוסף אחיכם’ – הכול התבהר!! הכול כבר מובן, אין כבר שום
שאלה, אין כבר שום תמיהה, אין כבר שום קושיא, מבינים מיד שכל מה שהיה עד עכשיו זה
עוד היה ברחמים גדולים!!

 

וכך,
גם יהיה לעתיד לבוא, אז יתגלה כזה גילוי של דעת: ‘ומלאה הארץ דעה את
הוי”ה’, שיראו עין בעין איך שהכול כאשר לכל היה מושגח בהשגחה נפלאה,
וצדיק ד’ בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו!!

 

ובכל
זאת, עד ה’לעתיד’ הזה, עד ההתבהרות הזו, מוטלת עלינו בכל עת גם לבקש רחמי שמים ש’אל
שדי ייתן’ לנו את ה’רחמים’, בידינו, כפי הבנתנו!!

 

ויהי
רצון:

 

שנצליח
להמשיך עלינו אמונה זו, בכוח ימי החנוכה, שמצד אחד נאמין באמונה שלימה וברורה
שהכול לטובה, כי הרי יתברר בבירור ש’אני יוסף אחיכם’, ואין כלל קושיות ותמיהות על
ההנהגה של הבורא כל עולמים!!

 

ובכל
זאת נמשיך על עצמנו, בכל העניינים והמובנים, ברוחניות ובגשמיות, את הסוד של: א’ל
ש’די י’תן ל’כם ר’חמים!! שהרחמים יהיה מסור בידינו!! לרחם עלינו כפי ההבנה של ה’עיני
בשר’ הגשמיים שלנו גם כן!! עד שיתאחדו בשלמות אצל כל אחד ואחד תורה וגדולה במקום
אחד.

 

ובכוח
כל זה נצליח מעתה להתגבר על כלל כל הסיבות המביאים בתוכנו סכסוכים ומחלוקות,
ונמשיך שלום גדול אהבה ואחווה ורעות כל אחד ואחד בתוך ד’ אמותיו, ומשם יפרוץ פרץ
גדול של השלום גם לכל הסובבים אותנו ולכל העולם כולו
(עיין היטב ליקוטי מוהר”ן חלק א’ תורה יד’).

 

 

 

 

א לעכטיגער – שבת חנוכה

 

און ליכטיגע ‘ימי החנוכה’ ויום ‘זאת חנוכה’

כתיבת תגובה