מסכת אבות פרק א' מחזור א' לקראת שבת פרשת שמיני ה'תש"ע

נקודות טובות. גודל כוח הקביעות.

 

ערב
שבת פרשת שמיני ה' תש"ע

 

פנינים מתוך 'באר בשדה'

פרקי אבות פרק א'

לקראת שבת פרשת שמיני ה'תש"ע

 

 

מקור התקנה של חז"ל ללמוד שבת בשבתו פרק אחד מתוך
מסכת אבות, בשבתות שבין פסח לשבועות – הוא כהכנה למתן תורה.

 

ברבות הימים התפשט המנהג ללמוד פרקי אבות גם בכל שאר
שבתות הקיץ – כי השבתות ארוכות וצריך להשתדל לנצל את הזמן ללימוד, ואחד מיסודות
הלימוד הוא עניין המוסר והמידות.

 

*
*  *

 

שם 'אבות' בא לרמז – ללכת בדרכי אבות. כי כל מה
שהם אמרו זה היה עצם מהותם, כאמרתו הידועה של הבעש"ט: 'הוא היה אומר',
כי כל מה שאיזה תנא היה אומר, היה זה חלק מעצמותו ומהותו של התנא בעל
המאמר.

 

*
*  *

 

הקדימו לנו להתחיל את הלימוד ב'פרקי אבות' עם המשנה
בסנהדרין: 'כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא' ? כי יכול היה לעלות על מחשבתו
של האדם, מחשבה של ייאוש בכל עניין שקשור למידות ומוסר… כאשר כל אחד רואה בעצמו
את נגעי לבבו ומכאוביו הרוחניים… ועלול להיכנס בו מחשבות מייאשות ולומר לעצמו:

 

הרי המידות, ההשקפות והמוסר, הם רחוקים ממנו
מאוד… נו, מילא לגבי שאר כל הלימודים במקצועות התורה וההלכה, יכול עוד כל אחד
לחשוב, שעל אף שעדיין אינו מקיים אותם, ולו בשלמות המצטרך, על כל פנים מדובר בכל
זאת במצווה מעשית, שזה כל אדם יכול לקיים, גם אם הוא רחוק מאד מעומק המצווה… אבל
על עניין המידות והמוסר היה יכול להיות ייאוש, חלילה…

 

לכך הקדימו לנו חכמים במתק לשונם:

 

'כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא'…

 

כי הרי כל אחד ממש נקרא בשם 'ישראל'... 'כי
ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא'…

 

וממילא יש לו שייכות גם לכל עניין המידות והמוסרים
שהתנאים מסרו לנו באותם פרקי אבות, כי כל אחד צריך לומר:

 

'מתי יגיעו מעשי למעשה אבותיי'… לפחות 'נגיעה' כאמרתו השנונה של הקוצק'ער…

 

*
*  *

 

המשנה הראשונה מקפלת בתוכה היסטוריה של למעלה מאלף
שנים… מ'משה קיבל תורה מסיני' עד ימי הבית השני בזמן 'אנשי כנסת
הגדולה'

 

ההשקפה הראשונה היוצאת מתמצית הלימוד של מסכת אבות,
משמשת כהכנה לכלל ישראל לקראת ימי הגלות הארוכה של גלות אדום, שהתחיל אז, אחרי ימי
אנשי כנסת הגדולה…

 

ובכדי להחזיק מעמד בגלות, צריך להיזהר מאוד על עניין של:

 

'הוו מתונים בדין'… לדון לכף זכות גם את עצמך
וגם את כל הסובבים אותך…

 

כי דייקא בכח זה יזכה גם 'להעמיד תלמידים הרבה',
עד כדי מצב של להרבות אפילו עוד 'סייגים לתורה'…

 

כי זה עיקר הכוח להחזיק מעמד בגלות הרוחני והגשמי, בכלליות
ובפרטיות:

 

לראות את הטוב אצל כל אחד ואחד…

 

המשנה הזאת נלמדת בשבת הראשונה אחרי פסח, תחילת ימי
העומר, שהם ימי דין…

 

כי בימים אלו, בהם צריך חיזוק יתירה בכל הנוגע להתרחק
מכל מחלוקת, בכדי לתקן את הפגם של 'לא נהגו כבוד זה בזה'
… שנאמר על תלמידי
ר' עקיבא שמתו בזמן זה… ולכן נוהגים בימים אלו מקצת מנהגי אבלות… וצריך להרבות
רעות ואחווה בין החברים.

 

ידועים ומפורסמים עד מאוד דברי רבנו הקדוש רבי נחמן
מברסלב זי"ע
(בליקוטי
מוהר"ן ח"א תורה רפ"ב הידועה והמפורסמת…):

 

שצריך להיזהר מאוד לדון לכף זכות את עצמך ואת
הסובבים אותך… למצוא בכל אחד את ה'עוד מעט' ששם אינו רשע… ועל ידי זה
'והתבוננת על מקומו ואיננו'… כי בכך אתה מעלה אותו באמת מכף חובה לכף זכות…

 

ומעתה, בנוגע לימי ספירת העומר ותחילת לימוד מסכת אבות
בשבת זו, מה נפלא הרמז, שתיבת: עומ"ר, הוא הר"ת של הפסוק:
'עוד מעט ואין רשע'
… כי הרי זה, כאמור, כלל כל העניין של לדון לכף זכות את
עצמך ואת הסובבים אותך… למצוא בכל אחד את ה'עוד מעט' ששם אינו רשע, ועל ידי זה
'והתבוננת על מקומו ואיננו', כי בכך אתה מעלה אתו באמת מכף חובה לכף זכות…

 

*
*  *

 

17 משניות יש בפרק א' של פרקי אבות, ומקופל בתוכו דורות
ארוכים, מאנשי כנסת הגדולה עד תקופת הנשיאים של ר' גמליאל ובניו…

 

'על שלושה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה על
גמילות חסדים'
– כי עיקר מעשה
האדם עלי אדמות, לטובת נשמתו, היא תורה ותפלה מצוות ומעשים טובים…

 

בכדי שהאדם יזכה לעמוד איתן בהאי עלמא דכדיבא, עולם
הסוער כמו גלי הים, בכדי להישאר 'עומד', לא להיות 'נופל', חלילה, צריך
לקבוע לעצמו ג' סוגים של קביעות…

 

קביעות של שיעורים קבועים בלימוד התורה…

 

קביעות חזקה בעבודה, שזה קביעות בעבודת התפלה…

 

והתמדה של קביעות בענייני גמילות חסדים, יום-יום…

 

ואז, בכוח הקביעות הזאת, כל אחד ואחד כפי שורש נשמתו,
יזכה שיתקיים אצלו: העולם 'עומד'… כי בכך יזכה לא היות 'נופל' חלילה…

 

ידועים המה דברי חז"ל בענייני קניינים: 'קרקע
אין לו אונאה'…

 

והרמז בכל זה:

 

מי שיש קביעות… שזה מרמז עניין הקרקע…. של
קרקע אין לו אונאה, אי אפשר להונות אותו…
היצר הרע לא יוכל עליו…

 

ידוע ומפורסם הסיפור שהיה אצל התנא ר' עקיבא, הוא ראה
טיפות מים עושים חור בסלע… וזה גרם לו לחזור בתשובה שלמה… עד שנעשה ממנו התנא
הגדול רבי עקיבא!!!

 

והסביר הרב ר' לוי יצחק בנדר:

 

ר' עקיבא ראה גודל מעלת הקביעות… גם אם זה טיפה… אבל אם זה קבוע – זה יעשה
חור גם בלב האבן שלך…

 

כי כאשר האדם ממשיך בקביעות לעשות דברים רוחניים, גם את
זה קצת… א ביסאלע… אבל הקביעות! יש בו כוח לעשות חור גם בסלע… גם בלב
שבתחילה היה קשה כסלע!!!

 

שבת שלום

מוטה

 

 

כתיבת תגובה