פנינים מתוך 'באר בשדה'

לקראת שבת פרשת וירא

כמה מן הניגוד, כמה מן הריחוק של 2 הקצוות, ממש כמרחק מזרח ממערב, יש בין תחילת סיפורי פרשת השבוע – פרשת וירא – וגם סוף סיפורי הפרשה הקודמת – פרשת לך לך – שם מסופר אודות: ריסון התאוות של אברהם אבינו וגודל כוחו במצוות הכנסת אורחים! לבין הסיפורים של המשך הפרשה, על אנשי סדום הרעים וחטאים לד' מאוד!

אם אצל אברהם אבינו מצאנו ראינו את ה"תמים תהיה" בהסרת הערלה שלו ושל כל בני ביתו! ואת המסירות למען הזולת בקיום מצוות הכנסת אורחים! הרי הניגוד הגמור נמצא בהמשך הפרשה אצל הסדומ'ניקים הרעים וחטאים לד' מאוד! ש"מנער ועד זקן כל העם מקצה נסבו על הבית" בכדי לעשות שפטים, ניבול ומעשה סדום, לאלו שעשו להם זה עתה הכנסת אורחים! ולא רק הצעירים שביניהם, שאש התאווה בוערת בקרבם! אלא גם הזקנים שבהם במעשה אכזריות שאין כדוגמתה! צעירים וזקנים יחדיו מתאספים ומתקבצים לעשות שפטים (ועיין גם בדבריו הנפלאים של ר' שמשון רפאל הירש יח א יט ד ה).

וואו! כמה הניגוד צועק ומשווע!

*  *  *

בסיפורו של אברהם אבינו מצאנו ראינו את גודל מסירות נפשו בקיימו מצוות ברית המילה, לו ולישמעאל בנו ולכל ילידי ביתו ולכל מקנת כספו, ויחד עם זאת, מיד אחרי קיום מצוות ברית המילה, ומיד אחרי קיימו מצות "התהלך לפני והיה תמים", תיכף ומיד הוא שוב "אור לגויים"! ובמסירות נפש של ממש, בתוך ג' ימי חוליו ממצות ברית המילה, הוא כבר "עומד פתח האוהל כחום היום"! וממתין ומצפה לקיים בהידור רב את מצוות הכנסת אורחים!

ואת זה בדיוק רוצה התורה לספר לנו, זה בדיוק מה שאברהם אבינו מצוה "את בניו ואת ביתו אחריו לשמור את דרך ד' לעשות צדקה ומשפט"!

אברהם פונה אלינו עד עצם היום הזה, ומכריז באוזני כל מי שרק רוצה להקשיב ולהאזין:

אל תהיו כאותם אנשי בליעל, אנשי סדום, הרעים וחטאים לד', גם בענייני בין אדם לחברו וגם בענייני בין אדם למקום! אלא אדרבה ואדרבה, תהיו גם תמימים עם ד'! ותהיו גם ישרים עם כל בני אנוש!

כל צוואתו של אבינו אברהם עד עצם היום הזה היא:

מצד אחד על כל אחד מאתנו להיות מובדל ומופרש מכל באי עולם! כן, נכון, עלינו לעשות לעצמנו אות ברית קודש, בכדי להבדילנו מכל אומה ולשון, לדעת שאנחנו שונים, אנחנו אחרים, אנחנו מובדלים ומופרשים מכל שאר האומות, אין אנחנו מתחתנים עמהם, יש לנו חוקים משלנו, הנהגות משלנו! ועלינו להיות חזקים בקיום כל מנהגינו גם כאשר אי אלו מבעלי בריתנו ירצו למנוע מאתנו מלקיים מצוות ד', גם כאשר יטענו לפנינו שדבר זה עלול לרחק מאתנו את אלו שאנחנו מנסים לקרבם! ואברהם מלמדנו בינה: למול "בעצם היום הזה" – ביום, ולא בלילה. ולא להתיירא לא מן הגויים ולא מן הליצנים (בראשית רבה מז ט).

אבל בו בעת, ובאותה נשימה ממש, מצווה אותנו אבינו אברהם, שאנחנו עדיין מצווים להיות גם מעורבים בין כל העולם כולו!

ואדרבה, אנחנו עדיין נשארים בעלי ברית עם ענר אשכול וממרא! אנחנו עדיין "יושבים פתח האהל" ומקבלים את האורחים בברכה ובשמחה ובזריזות, "וירץ לקראתם"!

וגם כאשר סבורים אנחנו שערביים המה! גם להם נקיים את המצווה מתוך סבר פנים יפות ומאור פנים! וגם מתוך מסירות עצומה כאשר חום היום בחוץ כמעט בלתי נסבל! וגם בעתחולשתינו הגופנית הגדולה!

ואת מצוות הכנסת האורחים הזאת נעשה תמיד מתוך ששון ושמחה והרחבת הדעת! "לשונות בחרדל, חמאה ובקר, שלוש סאים קמח סולת ועושים עוגות"!

ולא רק אנחנו לבד, ממרחק משאר כל בני המשפחה, חלילה, אלא אדרבה, מכניסים בתוך האווירה הזאת גם את כל בני המשפחה! "מהרי! ועשי עוגות! ויתן אל הנער וימהר לעשות אותו!" ולא כמו אצל לוט 'הצדיק שבסדום'! שהוא אישית, בהשפעת היותו אצל אבינו אברהם, הרי גם הוא עשה חסד והכנסת אורחים עם המלאכים שבאו לבקרו! אבל, תחילה, רק ללון,"סורו נא אל בית עבדכם ולינו ורחצו רגליכם והשכמתם והלכתם לדרככם"! ורק אחר כך הוא כבר עשה להם גם "משתה ומצות אפה"! אבל רק הוא לבד, בלי אף אחד מבאי ביתו!

וגם כאשר נמצאים באמצע לימוד התורה ועבודת התפלה וקיום המצוות והמעשים טובים והקבלת פני שכינה! "וירא אליו הוי"ה"! בכל זאת, פונים להשם יתברך ומבקשים ממנו (עיין שבועות לה): "אל נא תעבור מעל עבדך"!  ורצים אצים לקבל כל אדם בספר פנים יפות, "וימהר אברהם"! ומיד חוזרים ומדברים עם שוב עם הקב"ה! "ואברהם עודנו עומד לפני ד'! (ועיין בראשית רבה מט ז).

אוי! כמה לימוד עצום יש בכל זה ללמדנו בינה איך להתנהג גם היום כבני אברהם אבינו עליו השלום!

*  *  *

ותיכף ומיד, ממשיכים לראות שוב את גודל רחמנותו והעין הטובה של אבינו אברהם, וזאת גם הוא כניגוד גמור ל'סדומ'ניקים הרשעים והחטאים לד' מאוד!

אצלם התקיים "זעקת סדום ועמורה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאוד"! כי גם על "מזון מועט, שנתנה שם לאיזה עני, הרגו שם ריבה אחת במיתה משונה" – "הכצעקתה"!

ואילו אברהם, הרחום וחנון, כאשר שומע זה עתה על השליחות של המלאך להפוך את סדום"וישקיפו על פני סדום"! הוא מיד נעמד ושופך לבו ונפשו בתחנונים, בטענות ואמתלאות, בדברי חן ריצוי ופיוס! (עיין ליקוטי מוהר"ן ב כה) לפני הבורא כל עולמים: "האף תספה צדיק עם רשע אולי יש חמישים צדיקים בתוך העיר! חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע חלילה לך השופט כל הארץ לא יעשה משפט! אולי יחסרון חמשים צדיקים חמשה התשחית את כל העיר! ויוסף עוד לדבר אליו ויאמר אולי ימצאון שם ארבעים! אולי ימצאון שם שלושים! אולי ימצאון שם עשרים! אולי ימצאון שם עשרה!"

וואו! כמה לימוד עצום יש כאן גם לדורות שלנו! כי גם אם אנחנו רק עפר ואפר, גוש בשר!יש לנו את כל היכולת, החובה והזכות גם יחד, לעמוד מול "השופט כל הארץ" ולהתחנן בעבור כל מה שקורה בעולם סביבנו!

כן, גם כאשר כל מיני רוחות סערה, ברוחניות ובגשמיות, מתגברים ורוצים להפוך את העולם! לשטוף אותו עם מבול! וגם כאשר ישנם ודאי הרבה רשעים וחטאים הגורמים כל אלה! בכל זאת, השופט כל הארץ ממתין ומבקש ומצפה שנמליץ טוב! שנעורר רחמים! כי רק "כאשר נשתתק אברהם מהסנגוריה! רק אז הלך לו הדיין"! וגם כאשר המלאכים כבר יצאו מאברהם בכדי לבוא לסדום להופכו, הם ממתינים עדיין עד הערב, "ויבואו שני המלאכים סדומהבערב" – "ממתינים היו שמא יוכל אברהם ללמד עליהם עדיין סניגוריה"!

כי גם זה לבד, שעדיין קיימים עשרה צדיקים, גם אם הם 'צדיקים' רק ביחס לסדומ'ניקים! זה כבר סיבה לטובה להציל גם את הרשעים, "בעבורם"! ולא רק "למענם" – למען הצדיקים! כי זה לבד כבר 'לימוד זכות גדול' על הרשעים והחטאים הללו, שעדיין הם לא הורגים את הצדיקים! והם עדיין נותנים גם לצדיקים אלו להסתובב בתוך העיר! (עיין דבריהם הנפלאים של ר' שמשון רפאל הירש יח כג-כו ובעל ה'מאזניים לתורה' יח כד).

*  *  *

והנה, על פניו היה נראה, שכל תפילותיו ושפיכת נפשו של אברהם לריק היה! ומה לימוד עצום יש לנו ללמוד מזה עצמו שגם כאשר התקיים: "ויהי בשחת אלוקים את ערי הככר"! הרי בכל זאת התקיים גם: "ויזכור אלוקים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה בהפוך את הערים אשר ישב בהן לוט"!

לאמור: כל תפילותיו של אברהם לא הלכו, חלילה, לאיבוד!

כי על אף, שעל פניו, לפעמים, נראה, כאמור, שהאדם שופך לבו ונפשו בטענות ואמתלאותנכונות, בדברי חן ריצוי ופיוס, אבל שום דבר לא זז! ועל פניו המכה מגיע! והחורבן לא נמנע! אבל, בהסתכלות יותר פנימית ועמוקה, פתאום שמים לב, איך ש"ויזכור אלוקים את אברהם"!

נכון, מצטרף לזה גם ה'נקודה טובה' שמצאו בו בלוט עצמו "ששתק במצרים ולא גילה ששרה היא אשתו של אברהם"! אבל, כל 'זכויותיו' הועילו רק בזכות התפילות של אברהם!

ומתפילות אלו ניצל לוט ושתי בנותיו! ויצאו 'עמון' ו'מואב'! ומשם יצא חוטר לגזע ישי! על ידי 'רות המואביה' ו'נעמה העמונית' – 2 פרידות טובות! שמשם נצמח קרן ישועה של משיח ישראל שיבוא לגאלינו – כי "אין שום ייאוש בעולם כלל" וריבוי התפילות לא חוזרות ריקם, חלילה, רק עושים פירות ופירי פירות! וגם אם לא רואים את התוצאה מיידית, הרי שהיא באה לעזרה לנצח ולדורות עולם!

*  *  *

את החיזוק העצום הזה בהבטחת הישועה באמצעות שמיעת וקבלת התפילות, של כל אדם! למדים אנחנו גם מהמשך סיפורי הפרשה הנפלאה הזאת!

כי על אף אחרי כל המסירות העצומה של אברהם, גם לברית המילה! וגם למצוות הכנסת אורחים! וגם בתפילותיו אפילו למען הסדומ'יניקים הרשעים! אבל, הוא בכל זאת עדיין לא נושע בזרע של קיימא, ועל פניו נראה שכל תפילותיו, על עצמו ועל המשך דורותיו, וכל חלומותיו, וכל ההבטחות שהובטח עליהם, הכול כעורבא פרח!

ואם לא די בכך, הרי שעוד הכניסו אותו לסיטואציה כל כך מביכה!  של לקיחת שרה אשתו לבית אבימלך! כאילו ולא היה מספיק לו מה שכבר עבר עליו מעין זה במצרים, בניסיון הקשה מיד כשהגיע לארץ ישראל! והנה, שוב חוזרים אותם הניסיונות! עד כדי מצב "שליצני הדור עוד היו מתלחששים שמאבימלך נתעברה שרה"! מה פתאום תפילות! ומה פתאום אומן! ומה פתאום תפלה במניין! ארבעים יום! הכול שטויות, חלילה, התלחששו להם הליצנים'לאך! זההכל טבע! זה הכל מאבימלך!

אבל אברהם מלמד אותנו שגם במצב כזה ובעת כזאת עלינו רק: לשתוק, להבליג, לקבל הכול מתוך אהבה וחיבה, לדעת שנסתרות דרכי הוי"ה! ודייקא מתוך הסיפור הזה יתגלגל ויתגלה איך שתפילות עוזרים! ועוד איך עוזרים! ולא רק על עצמך אלא גם על אחרים! כי הקב"ה בכבודו ובעצמו בא אל אבימלך ואומר לו, וכי חושב אתה שרק טבע שולט בעולם, חלילה, לא ולא, אלא: "השב אשת האיש ויתפלל בעדך כי נביא הוא ויתפלל בעדך וחיה"!

כן, יהודי יקר, תשיב לעצמך את "אשת האיש"! אש"ת, זה א'דני ש'פתי ת'פתח! הש"ב, זהה'ר ש'דה ב'ית! כי "אברהם קראו הר ויצחק קראו שדה ויעקב קראו בית"! שזה ג' המדרגות של גלוי כוח התפלה בעולם, בסוד: שחרית מנחה ערבית, שהכניסו והשרישו בנו אבותינו אברהם יצחק ויעקב! (עיין היטב ליקוטי מוהר"ן א י). וכל תפלה של כל אחד מישראל הופך אותו להיותכאשת איש! כאשתו של מקום! בסוד יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה! הש"ב אש"תהאי"ש! ויתפללך בעדך וחיה!

"ויתפלל אברהם אל האלוקים וירפא אלוקים את אבימלך ואת אשתו ואת אמהותיו וילדו"– ואז, ורק אז, "והוי"ה פקד את שרה כאשר אמר ויעש הוי"ה לשרה כאשר דיבר ותהרותלד שרה לאברהם בן לזקוניו למועד אשר דיבר אותו אלוקים"! כן, לפעמים מעכבים את ישועתך מן השמים, גם אחרי ריבוי כל מעשיך הטובים! ותפילותיך הרבים! ומסירות נפשך! עד… עד אשר תתפלל גם בעד אחרים על אותה ישועה שאתה בעצמך צריך להיוושע בה! "כי כל המבקש רחמים על חברו – והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה"!

כמה גדול כוחה של תפלה! כוחה של עקשנות! כוחה של אמונה תמימה, ישרות וביטחון! כוחה של ההסתכלות החיובית – גם על עצמך וגם על כל העולם שסביבך!!!

חבר וידיד, אין ספק בכך שעיקר העיקרים, היא לקחת את כל זה לעצמינו! לתוכינו! לתוך הבית פנימה… כי הרבה פעמים כאשר מדברים על חובת ה'הסתכלות הטובה' וה'חיובית' על כולם, מיד זה מצטייר כאילו והכוונה בעיקר על אלו שרחוקים ממני, ולא על אלו שנמצאים לי בד' אמותיי! וזאת טעות גדולה ויסודית! כי בכל ענייני עבודת ד', הרי שעיקר העיקרים זה מה שקורה איתך! עמך! אצלך!!

כל אחד מאתנו גם כלפי עצמו! וגם כלפי בן/בת זוגו! כל אחד מאתנו גם כלפי ההורים שלו, וגם כלפיי הילדים שלו, וכלפי בני המשפחה הקרובים אליו, כאחים ואחיות, דודים ודודות, בני דודים ובנות דודות, גיסים וגיסות! שכנים ושכנות! חברים בבית הכנסת ובקהילה! שותפים חברים וידידים במסגרת העבודה!

כן כן, כל אחד מאלו ודאי מעוררים בינינו, מיד פעם בפעם, מצבים לא נעימים! רגשות לא נעימים! וזה בדרך כלל גם מתפרץ החוצה באמצעות מחשבות שליליות! דיבורים שליליים! מחלוקות ולשון הרע ורכילויות! אבל בואו לזכור שאברהם אבינו מסתכל עלינו מתוך פסוקי פרשת השבוע ומתחנן בפנינו:

בניי היקרים! אנא ממכם! "שמרו ללכת בדרך ד' לעשות צדקה ומשפט"!!!

אל נא אחי תרעו! אנא מכם – מבקש מאתנו אבינו הראשון – זכרו איך שגם אני עצמי כל כך הרבה התחננתי לפני הבורא כל עולמים גם על אנשי סדום הרעים וחטאים לד' מאוד! זכרו ותשימו על לבכם כי גם כאשר אחד מתוך משפחתכם ומהקרובים אליכם מתנהג איתכם, חלילה, כסדומ'ניק! אל נא מיד תרחיקו אותו! אל נא מיד תחשבו עליו רע ותתרחקו ממנו!

רק אדרבה ואדרבה, המשיכו בכל כוח לחפש גם בו "מעט טוב"! המשיכו גם עליו להסתכל באופן חיובי! ולהתפלל עליו! ולהמליץ טוב עליו! ולסנגר עליו סניגוריא טובה! זאת דרכי –אומר לנו אברהם אבינו – זאת דרך ד'! זאת הצוואה שלי כלפיכם!

בוודאי שאתם צריכים לעשות כל מאמץ ואל תהיו בעצמכם סדומ'ניקים! אבל גם כאשר צריך להתרחק, ולבנות את עצמנו לפעמים כמבודדים! וגם אם צריך לפעמים להחליט ללכת "לגור בארץ גרר", רחוק מכל ההמולה שיש מסביב! וגם אם לפעמים צריך גם לשמוע בקול שרה אמנו ולשמור את ה'יצחק'ל שלנו מאחיו ישמעאל! וגם אם צריך לפעמים גם ללכת שמאלה מלוט וכל אנשי סדום! אבל כל זה לא צריך להביא אותנו למחשבות שליליות לגמרי כלפי השני! ולדיבורים שליליים לגמרי כלפי הזולת! והתרחקות בלב ממנו! אדרבה, צריך לעורר בנו רחמים גדולים גם עליהם, לקרבם, להתפלל עליהם, ואז לבטח נראה הרבה נחת אחד מהשני,וה'שלום-בית' יחזור להיות כבראשונה, וההצלחה בחינוך הילדים גם זה יתחיל ללבוש צורה טובה וחיובית!

*  *  *

'ויהי אחר הדברים האלה והאלוקים נסה את אברהם! קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק! והעלהו שם לעולה! ויהי אחרי הדברים האלה ויוגד לאברהם לאמר הנה ילדה מלכה גם היא בנים לנחור אחיך את עוץ בכורו! ואת בתואל ובתואל ילד את רבקה' (כב' א'-כג')

ופירש רש"י בשובו מהר המוריה היה אברהם מהרהר ואומר:

'אילו היה בני שחוט כבר היה הולך בלי בנים, היה לי להשיאו אשה מבנות ענר אשכול וממרא'. בשרו הקב"ה: שנולדה רבקה בת זוגו, וזהו: 'אחרי הדברים האלה' – הרהורי דברים שהיו על ידי העקידה, (עיין מקור הדברים במדרש רבה פרשה נז').

והנה, רבים תמהו, מה כל כך הגדולה והגבורה של גודל מעלת העמידה בניסיון של אברהם על עניין העקידה אחרי שראינו במשך ימי ההיסטוריה של העם היהודי שגם יהודים פשוטים, מ'עמך ישראל'! שמסרו נפשם הם ונשותיהם בניהם ובנותיהם, ומתו על קידוש שמו יתברך במיתות שונות ומשונות הי"ד!

והנה אברהם אבינו ע"ה בפירוש שמע מפי הגבורה: 'קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל הר המוריה והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אומר אליך' (כב' – ב'),מה א"כ גדולת מעלת ניסיון עד כדי כך שהתורה אומרת (כב' – א'): 'והאלוקים ניסה את אברהם'?!!

*

שמעתי בשם הקוצק'ער שפירש: לנו היה סבא אברהם! ולכן בגנים שלנו, יש לנו כבר את אותו כוח טמיר ונעלם למסור נפשנו על קידוש השם למען שמו באהבה, כחנה ושבעה בניה! אבל לאברהם לא היה סבא אברהם!

ועיין כעין דברים הללו גם בדברי הרש"ר הירש בהשגתו על דברי הרמב"ן על הפסוק (יב' י'-יג'):'ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם! ויאמר אל שרי אשתו הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את! אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך וחייתה נפשי בגללך'.

וכותב על כך הרמב"ן:

"ודע, כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה שהביא אשתו הצדקת במכשול עוון מפני פחדו פן יהרגוהו ! גם יציאתו מן הארץ שנצטווה עליה בתחילה מפני הרעב עוןאשר חטא!"

והשיג על כך הרש"ר הירש באומרו:

"נלמד מחכמי התורה הגדולים – והרמב"ן הוא בודאי מן הגדולים שבהם –שלעולם אין זה מתפקידנו ללמד סנגוריה על גדולי ישראל! אין הם זקוקים לסנגוריה שלנו! אין הם סובלים אותה! התורה חתומה בחותמת אמת! כל זה אילו נאלצנו באמת לומר כדעת הרמב"ן, אולם בטרם נחרוץ משפט נתבונן בעובדות המסופרות כאן ! אכן, שלוחי מצווה אינם ניזוקים, ד' שומר את אוהביו מגן על עושי רצונו, אך היה על אברהם ובניו ללמוד כל זאת מתוך הניסיון! אחד היה אברהם, ולא היה אברהם לפניו!!"

*

והנה, בדרך אחרת היה אפשר לומר, שהניסיון הקשה שהיה לאברהם אבינו ע"ה היה בכך שפתאום התחילו מחשבותיו לרוץ הנה והנה, כי הרי מקודם שמע מפורש יוצא מפי מלך מלכי המלכים הקב"ה (טו' ד'):

'והנה דבר ד' אליו לאמור לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך ויצא אותו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם ויאמר לו כה יהיה זרעך'.

ופירש"י שם:

אמר לו צא מאצטגנינות שלך! ראית במזלות שאינך עתיד להעמיד בן – אברם, אין לו בן, אבל אברהם, יש לו בן! וכן שרי, לא תלד, אבל שרה, תלד! אני קורא לכם שם אחר, וישתנה המזל.

ובהמשך שמע שוב קול מבשר ואומר (יז' ד'-כא'):

'אני הנה בריתי אתך והיית לאב המון גויים ולא יקרא עוד שמך אברם והיה שמך אברהם ! והפרתי אותך במאוד מאוד ! והקימותי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדורותם ברית עולם ! ונתתי לך וזרעך אחריך את ארץ מגורך את כל ארץ כנען ! שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן וברכתיה והייתה לגויים ! אבל שרה אשתך יולדת לך בן וקראת את שמו יצחק והקימותי את בריתי אתו לברית עולם לזרעו אחריו ! ואת בריתי אקים את יצחק אשר תלד לך שרה'.

ועיין היטב פירש"י שם (יז' יט'):

והקימותי את בריתי אתו למה נאמר? אלא לפי שאומר 'והקימותי' – יכול בני ישמעאל ובני קטורה בכלל הקיום? תלמוד לומר 'והקימותי את בריתי אתו'! ולא עם אחרים!

ועוד הנה משולש הדבר יוצא מפורש מפי בורא כל עולמים (כא' יב'):

'כל אשר תאמר לך שרה שמע בקולה כי ביצחק יקרא לך זרע'.

כאן התעורר הניסיון הגדול על אברהם אבינו עליו השלום, איך, א"כ, אחרי שלוש הבטחות מפורשות כאלו, יקיים 'והעלהו שם לעולה'?!! אתמהה?!..

מה עם ההבטחות שהקב"ה הבטיחו?!! איך אפשר להסביר את ה'תרתי דסתרי' הזו?!! איך יצא לפועל פרדוקס כזה?!! הרי אם 'אעלהו לעולה' אני גונז בכך טוטאלית את 'כי ביצחק יקרא לך זרע'?!!

*

וקצת אקטואליה – לא יזיק! ודי לנו לציין: מי מאתנו לא עובר בימי חייו קשיים וניסיונות מהסוג הזה?! – שכל אחד מאתנו ינסה לחשוב לרגע, מה קורה לו ואיזה מחשבות ובלבולי אמונה עולים לו במחשבתו, ברגע שצדיקים הבטיחו לו הבטחות מסוימות, ובוודאי אם הוא גם הפריש מהונו ומזמנו ונתן להם פדיון הגון! וזאת גם אחרי שגם קיים את ההנהגות שהטילו עליו לעשות! והנה, אח"כ, הדברים לא יתקיימו, ועוד בהיפך אל היפך יהיו! אוי, כמה טענות וטרוניות ואשמות יצאו מפיו נגד ההנהגה הזאת, כמה בלבולי אמונה יתעוררו בו נגד צדיקו של עולם, חלילה וחס!

והנה, עומד אברהם אבינו עכשיו באותו סוג ניסיון, וממשיך הוא בכל כוחו לקיים בתמימות את הציווי (יז' א'): 'והיה תמים'! (עיין כאן היטב בפירושו של הרמב"ן)!

ממשיך אברהם לקיים בכל נפשו את המצווה של (דברים יח' יג'): 'תמים תהיה עם ד' אלוקיך", ופירש"י: 'התהלך עמו בתמימות ותצפה לו, ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות, ואז תהיה עמו ולחלקו'!

והנה כי כן, הולך הוא אברהם בשמחה וברצון שלם לקיים הציווי של 'העלהו שם לעולה' – ואין הוא מתבלבל כלל וכלל על ה'תרתי דסתרי'! אין הוא לוקח בחשבון כלל את הפרדוקס הקשה שהוא נקלע לתוכו!

'תמים תהיה' וזהו זה! – כאן טמון גודל ועוצם מעלת אברהם אבינו עליו השלום.

*

והנה הפלא ופלא להתבונן בדברי האור חיים הקדוש על הפסוק (כב' כ'): 'ויהי אחרי הדברים האלה ויוגד לאברהם הנה ילדה מלכה גם היא בנים', שבעצם ליצחק היה נשמה מעלמא דנוקבא, וממילא לא היה לו נוקבא וזיווג, עד אחר העקידה, שרק אז נתעברה בו נפש הזכר!

עיין גם בדברי האור חיים בפרשת לך לך (יז' יט') על הפסוק: 'אבל שרה אשתך יולדת לך בן', כי בסיבת אמירת אברהם: 'לו ישמעאל יחיה לפניך' (שם יז' יח'), לכן ניתן ליצחק נשמה מסטרא דנוקבא, ולכן אמר 'שרה יולדת', ונצטער הרבה מצד זה עד שעקד אותו על גבי המזבח, כי על ידי העקידה ניתנה לו נפש הזכר היולדת, ונולדה אז רבקה בת זוגו (עיין מקור הדברים בליקוטי תורה להאר"י פרשת חיי שרה).

עיין גם בדברי אור החיים על הפסוק: 'והנה בן לשרה אשתך' (יח' י'), כי כשנולד יצחק לא היה ראוי להוליד, כי בא מסטרא דנוקבא, ובמעשה העקידה זכה לנפש הראוי להוליד. ולכן אמר לו המלאך: 'שוב אשוב', כי יצטרך לשוב פעם שנייה בשעת העקידה בכדי להעניק לו נפש מעלמא דדכורא מצד אברהם הזכר, ולכן: 'אשוב אליך'. (עיין עוד בדברי האור החיים תחילת פרשת תולדות כה' יט' כ').

בוא וראה, א"כ, עד כמה עצמו ונשגבה מבינת אנוש תעתועי הניסיון, כי אם אברהם היה יודע מראש כל זה הרי ודאי שלא היה נחשב בעיניו כלל לניסיון כל עניין העקידה!

כי דייקא העלמה וההסתרה של כל זה, הם שגרמוהו להרהר בהרהורי דברים לפני העקידה ובשעת העקידה ולאחר העקידה, עד כדי כך שחשב כבר לוותר על עצם מעצמיו ולקחת אשה ליצחק מבנות הכנענים ולא להסתכל על הייחוס! והקב"ה הוצרך לבוא ולרפא אותו בבשורה טובה ולדשן עצמותיו משמועה טובה מארץ מרחק, שהנה עכשיו דייקא נולדה רבקה בת זוגו של יצחק בנו! (עיין היטב לשונות המדרש רבה פרשה נז').

כי רק בכוח העקידה, שהוא הרי כל כך חשש מפניה, שמא על ידי העקידה הרי לא יתקיים: 'כי ביצחק יקרא לך זרע'!! והנה, מתברר לנו שדייקא מעשה העקידה, והעמידה האיתנה בניסיון, ופריחת נשמתו של יצחק מרוב פחד, כל זה, ורק בכוח זה, הביאוהו להיות ראוי להוליד!

כי רק עכשיו קיבל יצחק נשמת הדכורא!

ורק עכשיו הייתה יכולה בת זוגו להיוולד!

'הנה ילדה מלכה גם היא  בנים לנחור אחיך! ובתואל ילד את רבקה'!

אוי! כמה טמיר ונעלם דרכי ההשגחה בכדי להגדיל כח הניסיון!

א ליכטיגער שבת

מוטה