ליל שישי ערב שבת ויגש ה’תשע”ב דו שיח עם הרבי מסיקווער שליט”א

Print Friendly, PDF & Email

ליל שישי ערב שבת ויגש ה’תשע”ב

הרבי: האם אני מהצאצאים של רבי צבי פסח פראנק.

מרדכי פראנק: אני מהצאצאים של אחיו של רבי צבי פסח, רבי
זאב.

הרבי: מי היה רבי זאב? ומה היו מעשיו?

מרדכי פראנק: הוא היה נקרא המתמיד של ירושלים, ומסופר שאשתו
הייתה מניחה מתחתיו את הבגדים, כאשר היה מתיישב ללמוד בבוקר, כי היא ידעה שהוא לא
יקום ממקומו עד הערב, מרוב ההתמדה, וכך יקבלו הבגדים גיהוץ..

הוא חיבר את החיבור ‘תולדות זאב’.

סבי מורי, בנו של רבי זאב, רבי נחום יצחק פראנק, הוא כבר
התקרב לחסידות ברסלב, והוא היה מורה הוראה גדול מאוד, והיה ידוע בכוח הקולא וכוח
דהתירא בפסיקותיו. גם ר’ ישראל יעקב פישר היה כזה.

הרבי: אכן שמעתי שהם היו תלמידים של הרב  מטעפליק שהיה גר בירושלים והיה לו כוח דהתירה
גדול מאוד.

הרבי האריך לספר שבחו: הוא היה שייך לחסידי טשערנוביל,
ובסוף ימיו כבר לא היה יכול לדבר, וכאשר דיברו אתו מצדיקי טשרנוביל זה היה קצת
סכנה מרוב התרגשותו והבערה בפנים שנדלק בתוכו מבלי יכולת להוציא את הרגשתו
בדיבורים.

הרבי: שמעתי שר’ צבי פסח פראנק אמר אחרי פטירתו של
הטעפליקער רב, שכעת אינו מפחד כל כך לפסוק הלכה כי הרב מטעפליק כבר אינו בחיים…
כי בשעה שהוא היה עדיין בחיים הוא רגיל לבוא מיד אחרי כל פסק ומביא הררים של שאלות
ובירורים בעניין פסקי ההלכה שפסק רבי צבי פסח…

מרדכי פראנק: אני צריך ברכה בהצלחה בעיסוקים שאני עוסק
בקירוב הנשמות הגדולות, שכעת יש עליהם הסתר פנים, והתרחקו לעת עתה מהיהדות.

הרבי: המצב של הדור שלנו קשה עד למאוד. בוודאי שיש כמה וכמה
סיבות למצב הקשה הזה. וכנראה שחלק גדול מירידת הדורות היא בגלל הכלים של האינטרנט.
ואם בדורות הקודמים היה קשה ליפול כל כך מהר לנוקבא דתהומא רבא, כי היראת ד’ היה
מתלבש בכל מיני דרכים למנוע את האדם מליפול לחטא, כמובא בספרים, הרי שבדורות שלנו,
עם כלים זעירים ביותר, בגודל האצבע, אפשר להיתדרדר ברגע אחת למקומות הכי מטונפים שיש
בעולם.

הרבי: בודאי שיש, כאמור, הרבה סיבות לנשירה, ובכולם צריך
לעשות הרבה השתדלות למנוע את הסיבות.

הרבי: אני יודע שאתם מתעסקים בזה הרבה, והנני חב לכם הכרת
הטוב גדול על מעשיכם, כי אצלי באים הרבה ממשפחות בישראל ובוכים על המצב של נשירת
בניהם, ומתוך כך אני מרגיש את הצער הזה גם על בשרי… ואשריכם שאתם עוסקים בזה
להחזירם לאור, בזה אתם מקילים גם מעלי ולכן הנני מכיר לכם רוב טובה על עבודתכם.

הרבי: בוודאי שהכלים כמו האינטרנט זה אחת הסיבות לנשירה
הגדולה. והסכנה גדולה שם גם למבוגרים ולא רק לצעירים.

מרדכי פראנק: בוודאי שכך, ואכן הנני מדבר הרבה על זה גם עם
החברים שאני עוסק איתם. אני מסביר להם שגם כאשר יש אפשרות להשתמש בכלים הללו
לדברים טובים וחיוביים כמו גם להפצת היהדות ולצורכי פרנסה, ואני בעצמי אכן גם משתמש
בכלים הללו בכדי לצוד את הנשמות שנפלו לשם בכדי להחזיר אותם גם באמצעות הכלים הללו
בחזרה ליידישקייט, בבחינת: ויגזול את החנית מידם! הרי בכל זאת צריך כל אחד שמשתמש
בהם לדעת שיש בהם סכנה גדולה כמו שמחזיקים כלי נשק ביד – ובחוסר זהירות יכול לצאת
מזה אסונות כבדים…

רבי יעקב מאיר שכטר, מחשובי המשפיעים בברסלב, רגיל להתבטא
שדורנו זה דור המבול ודור הפלגה ביחד…

הרבי: אכן כך, וכבר יצא לי לפגוש גם את המנהיגים של אומות
העולם כאן בארצות הברית, ולבשתי עוז ותעצומות ודיברתי עמם למה אין הממשלה עושה
גבולות וכלים לכלים המסוכנים הללו?!… למה אין הם משתדלים לעשות סינון מסוים
למנוע הפצת כל דבר טומאה דרך הכלים הללו?!… כי בכל הכלים האחרים, הם אומרים
לפחות שיש איזה סינון, ואוי לנו מהסינון שלהם, לפי השקפתם, אבל לפחות גם לדעתם יש
שם איזה סינון… אבל בכלים של האינטרנט אין שום סינון! והסכנה גדולה עד למאוד. ואם
בתחילה רצו כמה מהם להתחכם ולומר לי: שאי אפשר למנוע מאנשים לעשות כחפצם ורצונם.
טענתי לפניהם: הרי המציאות שיש משרדי ממשלה בנושא בריאות ורפואה, וכל רפואה צריכה
לעבור את האישורים המתאימים. ואם כן, גם בעניני סכנה אלו, שזה הורס בתים רבים
ומדרדר רבים וטובים למקומות שפלים ונבזים, למה שלא יהיה גם שם איזשהו סינון מטעם
הממשלה. וסיפרו לי אחר כך שדברי עשו איזה רושם, ובכמה מקומות אכן התחילו לדבר על
כך גם ביניהם, וגם בפורומים הציבוריים כאשר דיברו ברבים בענייני הממשלה.

מרדכי פראנק: מהניסיון רואים שצריך להאיר באלו שנפלו, את
הטעם הטוב של היידישקייט… וזה גורם להחזיר את האור לחייהם! אני, למשל, משתדל
לעשות את סעודות השבתות בטוב טעם ודעת, עם שירים ותשבחות, ומזמין הרבה נשמות שנפלו
וטעו, וזה מחזיר אותם לאט לאט ליידישקיט.

הרבי: אמת, כי הרבה פעמים יש מאלו הנשמות שחושבים לעצמם: אולי,
שם בחוץ, בשדות זרים, יש חיים נעימים ושלווים… וזה מושך אותם החוצה! וצריך להאיר
בכל הנשמות את העונג והטעם הטוב שיש ביידישקייט… וזה האמת, כי הרי קשה מאוד היום
למצוא בכל העולם את הרגשת הכבוד שיש לכל אבא ואמא – כמו הכבוד שנותנים למלך ומלכה –
כמו שאפשר למצוא בהנהגת הבית של כל ההולך בדרכי ד’ ומקיים את ההלכות כראוי, ויש
עונג שבת כמו שצריך…

הרבי: אני זוכר היטב איך שאבי מורי זצ”ל היה אומר לי
כל פעם, כשהייתי עוד ילד: דוד! דע לך עובדי ד’ יש להם ‘עולם הזה’… כי טעם טוב ב’עולם
הזה’ אפשר למצוא ולטעום רק כאשר שומרים תורה ומצוות כראוי וכיאות… אז, בילדותי,
התפלאתי על הדיבורים הללו? – ‘עולם הזה’? חשבתי שזה נוגע רק ל’עולם הבא’… אבל
הוא דייק לומר, לא, גם ‘עולם הזה’ אפשר למצוא בו טעם רק כשיש הנהגת הבית בדרכי ד’ –
ואכן, את ההרגשה הזאת צריך להכניס בכל נשמה ונשמה, את ההרגשה הנפלאה של טעם אמיתי גם
ב’עולם הזה’ ולא רק ב’עולם הבא’.

(פתחו את הדלת, והרבי ביקש לצאת ולסגור את הדלת)

מרדכי פראנק: אני צריך ברכה לדעת בכל עת מה לדבר? ואיך לדבר?

הרבי: ה’מאור עיניים’ כותב שזה היה תפלת משה רבנו: ‘ואתחנן
אל ד’ בעת ההיא לאמור’ – שיזכה תמיד לדעת מה לאמר בעת ההיא, בעת שצריכים לאמר
משהו, שנדע מה לאמר ואיך לאמר.

מרדכי פראנק: רבי נחמן כותב, בליקוטי מוהר”ן, כעין זה,
גם לגבי עקשנות בתפלה, שצריך תמיד לדבר, איך שיהיה, ‘ואתחנן אל ד’ תמיד’ – כי אז זוכים
שמגיע גם הרגע של ‘בעת ההיא לאמור’, סי רעד’ט זיך אזוי ווי סי דארף צו זיין…

הרבי: אכן כך. כשמדברים ומדברים יש סייעתא דשמיא גדולה. ואני
רוצה שוב לתת לכם את ההרגשה הגדולה שלי, על גודל ההכרת הטוב שיש לי, על כל הפעולות
החשובות שלך, בכדי לגרום להחזיר את האור לנשמות האבודות. אני מוכיר לכם טובה גם
מתוך הרגשה אישית, וגם כי אני שומע מעוד הרבה משפחות בישראל את הצער הגדול שיש להם
בנשירת צאצאיהם, ופעולותיכם להחזיר להם את האור גורמים לי נחת.

מרדכי פראנק: אני צריך ברכה לישועה לזרע של קיימא לצאצאיי.

הרבי: נו, הרי אתה מתעסק בהבאת אור ל’בנים אתם לד’ אלוקיכם’,
כך גם יומשך, מידה כנגד מידה, ברכה של בנים וזרע של קיימא לצאצאים. במיוחד כעת,
שמגיעים מימי החנוכה, ו’הרגיל בנר הויין ליה בנים’… ובמיוחד ביום ‘זאת חנוכה’
שמסוגל לפקידת עקרות… ובמיוחד שאתם מתעסקים כל השנה בעניין החנוכ”ה, שזה
בסוד החינו”ך וחינוך הבנים… ואתם מתעסקים בהבאת האור של למעלה גם ללמטה, לכל
סוגי הבנים, להמשיך את השכינה גם ל’למטה מעשרה טפחים’… וגם ל’שמנים ופתילות שאין
מדליקים בשבת’ ובכל זאת מתגלה בחנוכה ש’מדליקים בהם בחנוכה’… וגם לאלו שהם כבר ‘מפתח
הבית ולחוץ’ אתם מתעסקים להאיר להם את האור, שכל זה בסוד החנוכה…

מרדכי פראנק: ב’ליקוטי הלכות’ כותב רבי נתן ש’חנוכה’ זה כמו
מצוות ‘ביקור חולים’, להמשיך את האור גם למקומות רחוקים, ולנשמות שהם במצב של חולי.

הרבי: אכן כך, בספרים הקדושים כתוב על פי דרכי הקבלה שזה
נקרא להמשיך את האור של הראש עד הרגליים.

מרדכי פראנק: רבי נחמן כותב שזה גם מרומז בסוד משחק ה’דריידל’
בחנוכה, שכתוב עליו גשנ”ה, שזה מרומז בפסוק של פרשת השבוע ‘ואת יהודה שלח
לפניו גשנ”ה’… שזה בגימטריא משי”ח ישמ”ח… כי ה’דריידל’ הוא גם
למעלה וגם למטה, הכול מסתובב… להאיר את האור מלמעלה עד למטה שזה מביא שמח”ה
וזה יהיה השמחה הגדולה בביאת המשי”ח…

הרבי: נו, בודאי כשמתעסקים באור זה, ובמיוחד עם הכוח של ימי
החנוכה, יימשך ישועה ורחמים וברכה לזרע של קיימא.

מרדכי פראנק: הבאתי כאן גם את ימ”פ, ברוך ד’ שהצליח כבר
לבוא עד לכאן, ועדיין צריך ברכה לחיזוק גדול ולשלום ושלווה ושלוות הנפש..

הרבי: כן, אני כמעט מידי הזכרתי אותו, ושמעתי הרבה על כל
הפעולות שנעשו עד שהצליחו לעשות פרי ברוך ד’. גם על זה הנני חב לומר אשריכם! וחזקו
ואימצו להמשיך הלאה בפעולותיכם.

 

כתיבת תגובה