צוואת החי"ל

אור החי"ל – בראשית

נר הוי"ה נשמת אדם

פרקי תהלים ומשניות שנוהגים לאמרם ביום היארצייט

קוים קצרים לדמות החי"ל

יוצא לאור לקראת ה'יארצייט' הראשון

של אבינו מורינו הכ"מ

ר' חיים יהודה לייב בן ר' נחום יצחק שמעון ז"ל פראנק

נלב"ע ביום ג' תשרי צום גדליה ה'תשע"ג

בהתקרב יום היארצייט הראשון של אבינו מורינו הכ"מ, ר' חיים יהודה לייב בן ר' נחום יצחק שמעון ז"ל פראנק, אמרנו יהיה זה טוב, לתועלת כל בני המשפחה הי"ו, ללקט שוב את כל פרקי ה'תהלים' וה'משניות' שנוהגים לאמרם וללמדם מידי שנה בשנה ביום היארצייט. אמרנו גם שלתועלת הרבים יהיה זה גם טוב לצרף לזה, שוב, גם את קטעי הצוואה שהשאיר אחריו אבי מורינו ז"ל, ולצרף גם, לפחות, מקצת מן המקצת, מתוך הכתבים הרבים שהשאיר אחריו ברכה, ולקיים בזה קצת את רצונו כפי שכתב בדברי צוואתו.

גלגלו וסיבבו מן השמים, שגם בשנה שעברה ביום הסתלקותו של אבינו מורינו ז"ל לבית עולמו, וגם כעת לקראת יום היארצייט, יהיו נמצאים כל בני המשפחה הרבים הי"ו בארץ נכר ובמרחקים, ליד בית ציונו הקדוש של רבנו הקדוש רבי נחמן מברסלב זי"ע בעיר אומן, בכדי לקיים בזה רצון צדיק שהזהיר לעשות כרוז: שכל מי שמאמין בד' וסר למשמעתו שיתאסף ויתקבץ להיות אצלו בימי ראש השנה הקדושים.

בהסכמת כל האחים הי"ו הוחלט, שיעשו מאמץ לחזור מוקדם ככל האפשר, בכדי לקיים מנהגן של ישראל לעלות לקברו סמוך ונראה ליום היארצייט.

לפלא לציין את מה שמביאים כל ספרי הפוסקים בעניין המנהג לעלות לקבר ביום היארצייט, וכולם מציינים את דבריו הנפלאים של בעל מחבר הספר 'קב הישר' (פרק עא) שאם ביום היארצייט נמצא הבן בעיר אחרת ואינו יכול לעלות לקבר אביו באותו יום, מכל מקום ילך להתפלל גם על שאר קברי ישראל שבמקומו, כי כאשר הולך על שאר קברי ישראל להתפלל מתעוררים כל הנשמות שבגן עדן וסדנא דארעא חד הוא, והקב"ה גזר כן להיות נפשות הצדיקים מצויים על הקברות לטובת ישראל שישמעו התפלות על הקברות, עיי"ש

אשרינו! מה טוב חלקנו! שסיבבו וגלגלו זכות לזכאי, לזכות את נשמת אבינו מורינו ז"ל, שביום היארצייט שלו יתאספו ויתקבצו כל צאצאיו הרבים הי"ו, להיות עוסקים בתורה ותפלה ושאר כל מצוות היום, ליד בית ציונו הקדוש של רבינו הקדוש מוהר"ן זי"ע, ועוד בימים נפלאים ומסוגלים הללו, ימי ערבי ראש השנה וראש השנה וצום גדליה, שבהם גילה דעתו ורצונו, ביתר שאת וביתר עוז, שרצונו חזק, שמידי שנה בשנה יהיו מתאספים ומתקבצים יחד, שם באומן, ליד קברו, ומאמינים אנחנו, שכאשר "ספרי החיים וספרי המתים יהיו נפתחים" – בימי הדין המתקרבים ובאים, נזכה כולנו, בזכות כל הצדיקים, קדושים אשר בארץ המה, ובפרט רבנו הקדוש רבי נחמן, שאת צוואתו אנו מקיימים בבואנו להיות סמוך וקרוב אליו בימי ראש השנה, נזכה כולנו להיכתב ולהיחתם לאלתר לחיים טובים ארוכים ולשלום, ויהיה נצמח טובה גדולה ונחת רוח גדול גם לנשמתו של אבינו מורינו ז"ל בגבהי מרומים.

צוואת החי"ל

הנה, היות שלעת עתה מצאנו, בינתיים, כמה גרגרים, (6 חלקים, הממוספרים באמצעות האותיות: ד' ה' ו' ז' ח' ט') שכתב בפנקסיו המפוזרים, למען ישמש כצוואה לבניו אחריו, אמרתי שיהיה זה נחת רוח לפניו, לפרסמו כעת, (גם בטרם מצאנו את חלקי הצוואה האחרים), למען ידעו דורותיו אחריו, את אשר יצווה את ביתו אחריו ללכת בדרך ד', לטוב לו ולנו כל הימים.

(ד)

כ"ב תמוז תשמ"ט

יום פטירת מאורינו הנאמן, ממשיך שלשוליתא דבית רבי, דמן דשמיא מנו ליה להיות המוסר דבר הננמ"ח זי"ע לדור אחרון, הוא הרה"צ וכו' ר' לוי יצחק בנדר זצ"ל.

נתתי אל לבי להתחרט על מה שכתבתי בנוסח צוואה (בסעיף ב') {עוד לא מצאנו, כאמור, חלקי צוואה זו בכתביו}.

ורצוני בכאן לבקש מבני ויוצאי חלצי ומכל הרוצים בטובתי, שהיות וידעתי נאמנה פחיתותי ושפלותי, ואינני כותב זאת בלשון ענווה כלל.

ובאמת שבכדי להאמין לי היה ראוי לפרט חטאי, ברם אסור למהוי חציף, וכאמרם ז"ל (ברכות סוף אין עומדין).

אשר על כן, אני כן מבקש ומתחנן, שלא לאמר ולא לכתוב עלי שום שבח כלל וכלל לא, בכדי שלא להוסיף ח"ו צער לנשמתי בעלמא דקשוט. ודי לה לעלובה זו במה שתצטער עבור עוונותי המרובים.

אויה. ד' הטוב יכפר בעדי.

והרוצה באמת לעשות טובה לנפש רוח נשמה שלי שיאמר נא דבר תורה משמי, מאלו שימצאו רשומים עלי גליוני הספרים שלי.

ח. יודא ליב פראנק.

(ה)

ו' משפטים כ"ח בשבט תש"ן

התבוננות סוף ימי השובבי"ם:

נתתי אל לבי, שאחר כל התעניות, דלותי ואין בי מעש, ועוד נשארו קשורים בשקי כל התאוות ר"ל (ליקוטי מוהר"ן ח"א תורה י). וחיל ורעדה אחזתני בעשותי חשבון נפשי.

ולא נשאר לי תקווה טובה בעלמא דקשוט אלא זכותא דיוצאי חלצי שיחי'. וברא מזכה אבא.

ובכן בקשתי שטוחה לפניכם, נא ונא:

מאוד עיפה גופי עבורכם בעולם הזה, רחמו עלי, ושלמו לי טובה, הרבו עבור נשמתי העלובה תורה ותפלה, מצוות ומעשים טובים.

ובקשתי:

להתפלל עבורי בתור שליח ציבור כל י"ב חודש, להגן עלי בזה ממשפט דגיהנום. ואל תחושו, כי לא אתם עושים אותי כ. אלא המציאות היא כן בעוונותיי, (ואם אזכה לתשובה שלמה עד יום מותי אשנה זאת).

וגם קדיש אחד תמשיכו לומר עבורי בכל יום כל ימי חייכם, כך נהגתי גם אני בתר אמי זצ"ל וע"ה.

דעו שכתבתי זאת בעת דמעות נטפו מעיניי.

אביכם

חיים יהודה ליב פראנק

(ו)

ד' מנחם אב תשנ"ו

בעת פקידת קבר אבי הכ"מ שלאחר השבעה:

נתתי לליבי להתבונן ברש, המת הלז, השוכב כאן בחסר אונים. שרוצה למחות על כמה פירצות שבמשפחתו, אבל לא נותנים משמיא היכולת. אויה!

ובכן, בני היקרים ובנותי היקרות, תפלתי ותקוותי לקל חיי, שבעולם הזה כל זמן חיותי לא אצטרך להיות סמוך על שולחן אחת מכם, ולא אצפה לטרחכם עבורי. והלוואי שאוכל אני בכוח ובמח להיות לכם לאב עד יומי האחרון.

אבל מאז והלאה, תדעו נאמנה, בניי ובנותיי נכדיי ונכדותיי עד סוף כל הדורות, שתחיו, שאהיה מצפה בכליון עיניים על כל נדנוד ותנועה הכי קטנה וקלה שתעשו למען נשמתי.

אשר על כן, נא ונא, לא לחסוך ולא להתעצל, ויהיה חשוב בעיניכם הכל, כגון, לימוד משנה אחת ואמירת מזמור אחד ונתינת פרוטה אחת, וכן הוספת חומרה ומנהג טוב וכדומה, לעילוי  נשמתי.

וכמו כן בשב ואל תעשה, וזהו העיקר. להמנע אפילו טיפה ממה שאינו ראוי שתיעשה. כשייעשה לעילוי נשמתי אזי אתעדן ואתמוגג מנחת רוחני, ובזה תתנו בי חיל שאשתדל משם בטובתכם אם אוכל.

אביכם

חי"ל ב"ן אי"ש

(ז)

טבת נ"ז

..

התבוננתי והרגשתי בגנות ורעת הדבר כשיש בלבו של בן על אביו, ומכל שכן אחרי מותו, דאז הלא אהיה צריך לדידכו שתעסקו בתיקוני ועלייתי ברעותא שלים.

אשר על כן אם פגעתי בכם פעם במשך חיי עלי חלד אם במישרין וגם אפילו בעקיפין, שהרי כמה בושות היה לכם מזה עצמו שאני הוא אביכם, אבקש סליחתכם. נא ונא תמחלו לי בלב שלם.

והגידו ביחד ליד קברי באזני עדים נאמנים בזה"ל: "אבינו, הרינו מוחלים לך במחילה גמורה בלב שלם, וכשם שאנו מוחלים לך מלמטה כך ימחלו לך בבית דין שלמעלה, וחס ושלום שתענש על ידינו, לך בשלום ותנוח בשלום ותעמוד לגורלך לקץ הימין".

אביכם האוהבכם

ורוצה רק בטובתכם לנצח

חי"ל ב"ן אי"ש

(ח)

ט"ו טבת תשנ"ח

לבני היקרים והחשובים.

לא יעלה על דעתכם שהחידושי תורה שה' זיכני לכתוב בגיליוני הספרים ובדפים מפוזרים הייתה לי בהם כוונה להפיצם בישראל ולהתיימר כמחבר, והגם הנמצא בשאול בין המפרשים, ח"ו, לא תהא כזאת.

אלא סיבת כתיבתי אותם הייתה בשתיים:

א)     שזה אחת מן העצות להתמדת התורה. כי זה מדרבן את האדם להמשיך ללמוד אחרי ראותו פירות בעיני בשר, לבן תמותה שלא די לו הבטחת הנביא: "ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו" וגו' (מלאכי ג טז).

ב)     כתבתים לעצמי, היות ונענשתי מן השמים וחסר לי הרבה בזכרון.

אמנם בדיעבד אחר שכבר נכתבו, אם תמצאו בהם בנותן טעם הרשות נתונה בידכם לעשות איתם כטוב בעיניכם.

ב"ן אי"ש חי"ל

(דברי הימים א יא כב)

ח'יים י'הודה ל'יב

בן

נ'חום י'צחק ש'מעון

וא'סתר ב'ילה

(ט)

בס"ד

תענית שובבי"ם ת"ת, ערב ראש חודש מוקדם של אדר תש"ס

בניי ונכדיי היקרים עד סוף כל הדורות – ה' עליהם יחיו!

היום בעת אמירת יוכ"ק נתתי אל לבי.

שטרם שיבוא השמש ויעריב, עלי להכין זוודא לאורחא רחיקא.

הנה, ה' א' נתן לי לשון לימודים, ונפשי חשקה בתורה, ת"ל.

ודרכי מאז ומתמיד לרשום בגיליוני הספרים שלי כל מה שחנני ה' יתברך, מהאוצר מתנת חינם, בחידושי תורה. ות"ל בכל גיליוני הרבה דברים מאירים ונכונים.

וסהדי במרומים שרשמתים רק בעבורי בעצמי, היות ונענשתי בשכחה, אשר על כן עת לעשות לה' הוא.

ולא הייתה כוונתי להוציא סגולותיי לעם סגולה, כי חשבתי דרכי שלפני מי שגדול ממני דבריי פשוטים המה לו, ולפני מי שקטן ממני ממילא לא ישיג עמקן, ולבני גילי – למה לי להטעים להם מן המוכן? שיעמלו וייגעו בתורה או אז יאיר להם וירגישו נעימות שיש בתורה.

אמנם כן, זאת אבקש ממכם:

בניי ונכדיי, נא ונא, רצוני חזק מאוד שאתם כן תעמלו בדבריי, דבר גדול ודבר קטן, להתמיד בהם ולהתייגע עליהם להבינם, ואז תזכה נשמתי בזה לקיים מצוות "ושננתם לבניך" גם אחרי שכבר אהיה חופשי מן המצוות, וירבו זכויותיי.

ואין אומרים לפני המת אלא דבריו של מת. ואתם, מעלה אני עליכם שכר, אם אקבל רשות.

כ"ד אביכם האוהבכם לנצח

חי"ל בן א"ב