הושענא רבא ושמחת תורה ה’תשע”א

Print Friendly, PDF & Email

חתימת הדין. פתקא טבא. יום חפירת הבארות שהפלישתים סתמום. ערבות בלי טעם וריח. צעקת ההושענא. יעקב ועשיו. דיבור בדעה ודיבור בלא דעה. כי שמש ומגן הוי”ה אלוקים.

 

ערב
הושענא רבא ושמחת תורה ה’תשע”א

 

פנינים מתוך ‘באר בשדה’

על ענייני יום הושענא רבא ויום שמחת תורה

 

כפי אשר נדברנו כבר כמה פעמים, הרי יום הושענא רבא
ויום שמיני עצרת ושמחת תורה הם הימים המסיימים את כלל כל ימי התיקונים שהתחילו
מיום ראש השנה ואילך…

 

וכפי המבואר בספרי קבלה, הרי בכ”ב הימים הללו, נעשה
בהם יחוד עליון גדול ונורא בעולמות העליונים, אשר תחילתו, כאמור, ביום ראש
השנה, וסופו בשעת אמירת תפלת הגשם… משיב הרוח ומוריד הגשם, שמתחילים לומר בשעת
תפלת המוסף של יום שמיני עצרת…
שזה מרמז על גמר הייחוד והזיווג בין קודשא
בריך הוא ושכינתיה…
כפי הבירורים החדשים שהתבררו לקראת השנה החדשה אשר
בפתח…

 

לצערנו, אין אנו זכאים כל כך להתעסק בעסקי הנסתרות…
והנסתרות לד’ אלוקינו… אבל פטור בלא כלום אי אפשר… כי הרי גם בתוך כל הסתרת
הידיעה שלנו, בכל זאת הרי מסתתרת בתוך כל אחד ואחת מאתנו נשמה רוחנית, אשר היא
ודאי צמאה לדעת כמה שיותר גם מעניינים הנסתרים הללו…

 

ולכן חובה עלינו בכל דרך, לחפש דרך איך להתחבר בדרך כל
שהוא לאותם התורות הנסתרות הנעשים בימים קדושים אלו, על מנת שדרך ידיעה זו נזכה,
במשהו לכל הפחות, להזין את נשמותינו במזון רוחני שלה… עד שהיא תצליח להשפיע
הארותיה גם לגוף העכור והמגושם…

 

*
*  *

 

והנה, בכדי להתבונן במבט יותר פנימי, על גדול חתימת ימי
חג שמחתנו הללו, הרי לנו להקדים ולהתבונן בחומש בראשית פרשת תולדות, שם מספרת לנו
התורה:

 

‘אלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק
… בקחתו את רבקה בת בתואל הארמי אחות לבן הארמי לו לאשה … ויעתר יצחק לד’ נוכח
אשתו כי עקרה היא ויעתר לו ד’ … ויתרוצצו הבנים בקרבה … ויצא האחד אדמוני …
ויקראו שמו עשיו… ואחר כן יצא אחיו ויקרא שמו יעקב…’
(כה’ יט-כו’)

 

ומבואר הדבר (ועיין רש”י כה’ יט’),
שהכתוב מדייק ‘אברהם הוליד את יצחק’ בכדי להוציא מדעת ליצני הדור שאמרו
וטענו מאבימלך התעברה שרה

 

כי הרי תיכף ומיד אחרי הסיפור של לקיחת שרה לבית
אבימלך
מספרת התורה
(כא’ א’): ‘וד’ פקד את שרה’… ויש, אם כן, ‘מראה
מקום’ טוב לליצנים לדרוש דרשותיהם ולהוכיח צדקת טענותיהם מן התורה ומן הכתובים…

מה עשה הקב”ה צר קלסתר פניו של יצחק כאברהם לאמור: ‘אברהם הוליד את
יצחק’…

 

אבל התימה היא מה עניין זה לכאן? הרי בפרשה זו כבר
עסקינן בתולדותיו של יצחק, ומה זה כי נזכרו עכשיו באותם ליצני הדור שלחששו
ודיברו לפני 40 שנה?!…

 

ואולי היה אפשר לומר שרק כאשר יצחק הגיע לגיל 40 לחייו
אז הוא קיבל קלסתר פני אביו, כרגיל לפעמים שבגיל מסוים נעשה פני הבן כפני האב…
מה שאין כן בשנות צעירותו לא כל כך שמו לב לכך.

 

ועיין רמב”ן טעם נוסף: בכדי להראות חשיבותו
של יצחק שלא יהיה נכתב אצלו כמו אצל ישמעאל
(כה’ יב’):
‘ואלה תולדות ישמעאל בן אברהם’, ולכן הוסיף הכתוב לייחסו ‘אברהם הוליד
את יצחק’
– כי רק עליו נאמר: ‘כי ביצחק יקרא לך זרע’.

 

אפשר גם באופן אחר, שהתורה מדייקת ואומרת: אל תאמר ש’אלה
תולדות יצחק’
, והנה הרי מספרים לך שעשו גם הוא יצא מרבקה, הרי זה ראיה חותכת
שמאבימלך התעברה שרה, כי מהיכן צץ זרע פסול זה אם לא מאבימלך… לא, אומרת
לך התורה, דע לך שעשו מגיע רק בגלל האחי האם… ורוב בנים הרי דומים אחרי
האם… ולכן האמת היא ש’אברהם הוליד את יצחק’ ומה בקשר לעשיו? זה בגלל ‘בקחתו את
רבקה בת בתואל הארמי אחות לבן הארמי’ והיא הייתה שם כשושנה בין החוחים…
(ועיין גם אור החיים כה’ כ’ ובמאזניים לתורה).

 

*
*  *

 

ובדרך עבודה, בחיזוק בענייני האמונה והביטחון בעבודת השם
יתברך, מהו העניין של ליצני הדור הטוענים שמאבימלך התעברה שרה?… ומהו עניין של
צר פלסטר פניו כאברהם?… הרי מבואר בארוכה בדברי רבנו הקדוש ר’ נחמן מברסלב
(ליקו”מ ח”א תורה עד’) ותמצית דבריו הם:

 

שבעת שעובר על האדם מצב של הסתרת פנים, ומדת הדין
מתוחה עליו, ופחד הגבורות של יצחק סובבים אותו,
הרי אז האדם בסכנה גדולה
שליצני הדור יתגרו בו להפילו באומרם: עזב אלוקים את הארץ, ונחש הטיל זוהמה בו,
וכל זה בכדי להרחיקו לגמרי חלילה…

 

לאמור: אלוקים עזבו רידפוהו ותיפשוהו כי אין מציל לעזור
ולהושיע בעת הזאת… ולמה לך להתפלל ולהתחנן על מצבך אחרי אשר אין אלוקים בארץ,
חלילה, ומאבימלך נתעברה שרה… כאילו, חלילה, כל הייסורים והדינים הם
להכריתך לגמרי מהנהגת הרחמים והחסד העליון של אברהם איש החסד…

 

ואז, כשנמצא האדם במצב זה, יש סכנה גדולה שיצא ממנו
באותו זמן עשו האדמוני,
המבזה את התפלה והבכורה ליפול, חלילה, באין סומך, מרוב
צער הירידות והסתרת הפנים…

 

אבל האדם השלם, מחזק עצמו ועומד בניסיון לאמור:

 

לא, אין זה אלא נסיון… וברוך ד’ אשר לא עזב
חסדו ותפלתו ממני, ועלי להיות נזהר מאוד לבל יהיו אלו ייסורים של עשיו, הגורמים
לבזות ולבטל, חלילה, את התפלה…

 

אדרבה, עלי מוטלת החובה, כעת דייקא, לחזק את
עצמי, ולהאמין שבודאי גם עכשיו עדיין ‘חסדו גבר עלינו’…

 

כי גם לעת עתה עדיין המצב הוא בבחינת: ‘בגבורות
ישע ימינו’…

 

וגם עכשיו, בשעת ההסתרה, הרי ודאי ש: ‘אברהם
הוליד את יצחק’… כי ‘את אשר יאהב ד’ יוכיח’…

 

ולכן, על אף שכאשר יצחק מעורר את מדתו, פחד הדין,
מתעוררים מצבים בלתי נעימים של ‘ויתרוצצו הבנים בקרבה’… ואז יש סכנה
גדולה, ואפשר ליפול לחלישות הדעת לאמור: ‘אם כן למה זה אנכי’?! – מה לי
ולכל העבודת ד’… אם התוצאה היא ‘ויתרוצצו’… ובתי העבודה זרה מושכים
מכאן ובתי כנסיות מושכים מכאן… אין לי מנוחת החיים ומנוחת הנפש – כי הרחוב עם
כל תאוותיו קורצים מחד, אבל ייסורי מצפוני הנפש מייסרים מאידך…
והלוואי ולא
התעברתי…
(עיין מדרש רבה סג’ ו’
ועיין גם תנחומא פרשת כי תצא ג’).

 

ובמצב של כאלו מוחין דקטנות, שגורמים לכאלו דיבורים, הרי
ודאי שמפסידים הרבה, כי הייתה ראויה רבקה שתצא ממנה י”ב שבטים והיא הפסידה
באמרה: ‘למה ז”ה אנוכי’…
(עיין היטב בפירוש מהרז”ו שם).

 

אבל כאשר בכל זאת, מתאמצים בכל הכוחות, גם אז, גם אחרי
כל ההפסדים וחלישות הדעת, ומחזיקים מעמד, ונזהרים לא ליפול לייסורים של נחש
הטיל זוהמה בחוה
, אלא ‘ותלך לדרוש את ד’ – להתפלל ולבקש רחמים ולהאמין
בכוח הצדיקים ובבתי מדרשותיהם של שם ועבר, הרי אז, בסופו של דבר, מתגלה אור השמש
של יעקב, המאיר את ליל החושך והדינים, וזוכים ל’ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת
בעקב עשיו ויקרא שמו יעקב’…

 

והנה, בכוח העמידה בניסיון זה, זוכה האדם להינצל ממצב
עשיו וזוכה להגיע למדרגת יעקב, ולצאת מכל המוחין דקטנות למוחין דגדלות, לצאת
מאפילת החושך והלילה לאור יום של חכמת התורה בהבנה נפלאה יתירה…

 

*
*  *

 

ולכן, דייקא עכשיו, כאשר מסיימים אנחנו את ההכנות של
החתונה הגדולה בין ישראל לאביהם שבשמים… כאשר עומדים אנחנו לפני גמר הייחוד… לפני
הכניסה לחדר הייחוד…
שבו מתייחדים רק החתן והכלה…
(כדרשת חז”ל על עניין הקרבות שביום שמיני עצרת
לעומת הקרבנות של כל פרי החג…)

כאשר כל אחד ואחת מאתנו הולך בכוח הימים הללו להתייחד, כביכול, עם הבורא כל
עולמים… דייקא ברגעים לפני הייחוד הגדול, מתעורר מן השמים הרגשת הפחד והדין
וחולשת הדעת של יום הושענא רבא…
מה יהיה? האם זה באמת הזיווג האמיתי? האם זה
יחזיק מעמד?…
(כאשר מצאנו דוגמא
זו גם בהנהגת העולם הזה, כפי אשר הרבה חתנים וכלות מספרים, שדייקא סמוך לכניסתם
לחופה התעורר בהם חששות ופחדים…)

 

אבל האמת היא שכל זה טובה עצומה לבניית הבית נאמן
בישראל… כי בודאי הגמור שבמהלך השנה החדשה אשר בפתח, הרי אין ספק ויהיו הרבה
עליות וירידות בקשר שבין כל אחד מאתנו לבין הבורא כל עולמים… כפי שאנחנו מבינים
שגם בין החתן והכלה בעולם הזה יש הרבה עיקולי דרך…
והרבה מעברים
ויריבויות… וצריך חכמה גדולה איך להתגבר על כל אלה… ואיך לצאת מחוזקים עוד
יותר על ידי הירידות והקשיים…

 

כי זאת על האדם לדעת, שבהכרח שיעבור על האדם מצב של ‘הושענא
רבה’ לפני הגיעו למצב של ‘שמחת תורה’…

 

כי ‘הושענא רבה’ הוא הרי, כידוע, הסוד של יומא
רבה דפחד יצחק וגמר חתימת הדין של הימים הנוראים…

 

וכל זה כלול בסוד העניין של חפירות הבארות על ידי יצחק
אבינו אשר הסטרא אחרא סותמת… כי יש מצבים בו האדם חופר בורות שיחין
ומערות – מרבה בתפלות, מרבה בצדקות, מרבה בעסקים, אבל אינו רואה תוצאות נגד
עיניו… הוא רואה רק ‘עשק’ ו’שיטנה’ – עושקים אותו, שוטנים אותו, צועקים עליו:
‘לך מעמנו’… מסתירים פניו ממנו!

 

מה עליו לעשות במצב זה? – על זה נותנים לנו כעת, לפני
ההחלטה האחרונה… של הייחוד עם הקדוש ברוך הוא, ואומרים לו לאדם דע לך שהעצה
למצבים כאלה זה רק הושענא רבא…

 

העצה לזמני ההסתרה הללו זה רק להחזיק מעמד בשעת
ההסתרה… לא לברוח… לא לשבור כלים… לא לשבור את השידוך… לא להתייאש…

רק לצעוק ולזעוק מעמקי הלב:

 

א נ א   ד’   ה ו ש י ע ה
 נ א . . .   ה ו ש ע נ א!   ה ו ש ע נ א !

 

ביום זה צריך, שוב ושוב, רק לחזק עצמו לא ליפול לעשיו
המבזה את התפלה והאמונה, רק לידע ולהאמין שגם כאשר שפתותיו רוחשות ערבות בלא
טעם וריח…
הרי בכל זאת מגלה לנו הזוהר הקדוש: שקוב”ה חדי בכל מלה
ומלה ונטע ליה סחרנין דההוא נחלא ואיתעבידו אילנין רברבין דאיקרון ערבי נחל…

(= השם יתברך שמח מכל מילה שהא מוציא מפיו… והוא נוטע את מילותיו סביב ההוא נחל
ונעשה מהם אילנות גדולים שנקראים ערבי נחל…) וגם כאשר המוחין סתומים וחתומים ‘ויסתמום
פלישתים’,
ימשיך לזעוק ולצעוק אל המלך מלכי המלכים:

 

ה ו ש ע נ א
 ה ו ש ע נ א !   א נ א   ה ו ש י
ע ה  נ א !  א נ א  ה
צ ל י ח ה  נ א !

 

גם כאשר נסתמו כל המילים, ואינו יודע כלל מה לומר, הרי שבמצב
זה עליו להתעסק הרבה להגן על עצמו מכל צער ומסטין… וצריך להרבות במצב של ‘מגן’
– שיגן עליו מפני דיני האלוקי”ם והסתרת הטב”ע, ויאמר:

 

ה ו ש ע נ א,
 א ו מ ר י   ה ו ש ע
נ א,  ה ו ש ע נ א ! . . .

 

כן, בורא כל עולמים, אבי אב הרחמן, אין לי עכשיו אלא
אפשרות אחת ויחידה והיא לצעוק ולזעוק אליך:

 

ה ו ש ע נ א
 ה ו ש ע נ א !

 

ובכך, הוא מרבה סביבו מגינים שיגינו עליו מפני הזוהמה
של הנחש
, וזה יציל אותו מליפול לידי עשיו…

 

ואין ספק, שבכוח ההתחזקות הזו, יכנס האדם ליום ‘שמחת
תורה’
– במוחין דגדלות של שמחת יעקב אבינו בחכמת התורה…

 

כי דווקא מתוך הצעקה והשאגה: הושענא!!!… הושענא!!!…
בזמני ההסתרה – מתוך כל זה יגיח ויפציע שמחת החתונה והנישואין ביום שמחת תורה…

 

ואז השמש יאיר לו באור הוי”ה של חסדי אברהם…
ויתברר למפרע איך שהכול חסד עליון… ואלה תולדות יצחק – יעקב!

 

כי אברהם איש החסד הוא אשר הוליד את פחד יצחק!…

 

כי ה’שמחת תורה’ הוא יוצא בפועל מיום ‘הושענא רבה’…

 

ואז יתברר ‘כי שמש ומגן ד’ אלוקים’ – כי במצב של ‘אלוקים’
ודינים, מרבים להתעסק באמירת השפתיים, גם כאשר הם במצב של דיבור בלא דעה… בלי
טעם וריח… וזה מעורר את כוח המגינים… לשמור ולהציל…

 

ובכוח זה זוכים להגיע ל’ויזרח לו השמש’ בחסדי
הוי”ה ו’תורת ד’ תמימה משיבת נפש’ ובכוח זה מתקיים: ו’רומה על שמים
אלוקים על כל הארץ כבודך’…
כי מתרומם הדינים של האלוקים ומתמתקים…
(עיין כל זה היטב בארוכה שם בליקוטי מוהר”ן
ח”א תורה עד’ – ויונעם לך לעד).

 

 

א פתקא טבא

א פריילאכן יום
טוב – שמיני עצרת ושמחת תורה

כי אתה הוא
משיב הרוח ומוריד הגשם

לברכה ולא
לקללה… לשובע ולא לרזון… לחיים ולא למות..

א פריילאכע חתונה…
און א גליקלאכן יאר און לעבי’ן…

מוטה

 

 

כתיבת תגובה